ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק א
א) מצות עשה מן התורה שֶׁיְּיַבֵּם אדם אשת אחיו מאביו, בין אם היא אשת אחיו מן הנשואין ובין אם היא אשת אחיו מן האירוסין, אם מת בלא זרע. שנאמר 'כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו, לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, יבמה יבוא עליה'. ומן התורה אין האח צריך לקדש את יבמתו, שזו אשתו היא שהקנו אותה לו מן השמים, אלא יבוא עליה, וכתובתה מוטלת על נכסי בעלה שמת:
ב) לא רצה האח לייבם, או שלא רצתה היא להתייבם, הרי זה חולץ לה, ואחר כך תהיה מותרת להנשא לאחר. ומצות עשה מן התורה לחלוץ אם לא רצה לייבם, שנאמר 'וחלצה נעלו' וגו'. ומצות ייבום קודמת למצות חליצה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
