ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ד
לא) ומעידין עליו – על גט חליצה שלשה או שנים מן השלשה או שנים שראו החליצה, אף על פי שאינן הדיינין שחלצה בפניהן, כמו שבארנו. ולענין הבירור מי הם היבם ויבמתו, אפילו אשה או עבד או קטן שהוא מכיר ונבון, נאמנין לומר 'זה הוא פלוני אחי פלוני, וזו היא יבמתו', וחולצין על פיהן, מה שאין כן בשאר עדיות של תורה, בין לעדות ממון בין לעדות איסור, והטעם לכך שכאן הם נאמנים, לפי שזה דבר העשוי להגלות הוא, שאפשר לידע אמתת הדבר שלא מפיהן, כענין שבארנו בסוף הלכות גירושין.
ואם רצה היבם לייבם, מקדש ומייבם, וכותב לה כתובה כמו שהודענו. וזה הוא נוסח כתובת יבמין שנהגו העם:
לב) ביום פלוני כך וכך לירח פלוני, שנת כך וכך למנין פלוני דרגילנא למימני במקום פלוני, איך פלוני בן פלוני אתא לקדמנא, וכן אמר לנא, אחי דמן אבא שכיב, וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק, ובר וברת ירית ומחסין ומוקים שמא בישראל לא שבק, ושבק ההיא אתתא דשמה פלונית בת פלוני, וחזי לי מן אורייתא ליבומי יתה, כדכתיב בספר אורייתא דמשה 'יבמה יבא עליה', וצביאת פלונית דא ואתיבמת לפלוני בר פלוני יבמה לאוקומי שמא בישראל, כדכתיב 'והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת' וגו', וכתב לה פלוני יבמה לפלונית יבמתיה כסף זוזי מאתן דחזו לה דהוו כתיבין בכתובתה דכתב לה בעלה קדמאה, ואוסיף לה מדיליה כך וכך, ודא נדוניא דהנעלת ליה וכו' כשאר טופסי כתובות:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
