ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ה
כג) קטנה שראויה למאן, והיינו כשמת אביה והתקדשה על ידי אמה ואחיה, והחרשת, אף על פי שקידושי שתיהן מדברי סופרים כמו שבארנו, שני מיני קידושין שונים הן, קטנה יש לה קידושין כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, וקידושיה תלויין עד שתגדיל. ואילו חרשת תקנו לה נישואין גמורים כדי שלא תשאר פנויה לעולם, לפיכך אם היו כל היבמות הבאות מבית אחד קטנות, או שהיו כולן חרשות, כיון שקידושי כולן מאותו מין הן, ביאתה של אחת מהן פוטרת את כולן:
כד) אבל אם היתה אחת חרשת ואחת קטנה, אין ביאת אחת מהן פוטרת את צרתה, וכיצד תקנתן, מלמדין את הקטנה שתמאן, והתבטלו קידושיה, וכונס את החרשת, ואם רצה לגרשה כותב לה גט אחר שיבא עליה, ותותר לזר:
<p>שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!</p>
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
