ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ו
טו) לפיכך, ראובן שמת והניח שתי נשים, האחת ערוה על שמעון אחיו, ושתיהן ראויות ללוי אחיו, אין לשמעון זיקה על בית זה כלל, ושתיהן אסורות לו באיסור אשת אח שלא במקום מצוה, והרי שתיהן תחת זיקת לוי לבדו. ייבם לוי האחת מהן, שהיא צרת ערוה של שמעון, והיתה לו – ללוי אשה אחרת, ומת גם לוי ללא ילדים, ונפלו שתיהן לפני שמעון, אף ששתיהן אינן אסורות עליו מצד עצמן באיסור ערוה, מכל מקום שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום משמעון, האחת מפני שהיתה צרת ערוה כשנפלה ליבום במיתת שמעון, וכיון שהיתה אז פטורה מיבום ואסורה לשמעון מדין אשת אח שלא במקום מצוה, נשארה אסורה עליו לעולם, גם כשנפלה ליבום במיתת אח אחר של שמעון, והשניה פטורה מפני שהיא צרתה של אותה 'צרת ערוה', וכן הדין בצרת צרתה, כגון שהתייבמה אותה צרת ערוה לאח נוסף, ואף אותו אח מת ללא ילדים והניח אשה נוספת, שאף אותה אשה פטורה מיבום וחליצה כיון שהיא צרת צרת ערוה, עד סוף העולם, שכל אשה שאין לו עליה זיקה של יבום, הרי באיסור אשת אח היא עומדת לעולם:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
