ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ז
ז) ובאופן זה שמת אחד מהנשואים לאחת האחיות, ועשה השלישי מאמר ביבמתו, אם מת זה שעשה המאמר והיתה לו אשה אחרת, ונפלו שתיהן לפני בעל האחות, הרי בעלת המאמר פטורה מן החליצה ומן הייבום, שהרי היא אחות אשתו האסורה עליו, והאשה האחרת חולצת ולא מתייבמת, אך אינה נפטרת לגמרי מיבום, כיון שאין המאמר שנעשה באותה אחות אשה קונה אותה לאח השלישי קנין גמור עד שיפטור את הצרה, אלא נחשב הוא כקנין מועט שרק פוסל אותה מיבום, אך עדיין זקוקה היא לחליצה.
ח) אחד מן היבמין שקידש את אחות יבמתו ועדיין לא נשאה, הרי היא נחשבת כאחות זקוקתו, ולכן אומרין לו, המתן, ואל תגרשנה ואל תשאנה, עד שייבם אחיך או יחלוץ ליבמה זו הזקוקה לכולכם, ולאחר שאכן חלץ לה אחיו, או יבמה אחיו, או שמתה היבמה, הרי זה יכנוס את ארוסתו, שהרי פקעה זיקתה אליו, ואין אחותה נחשבת עתה כאחות זקוקתו. אך אם מתו אחיו כולם, ורק הוא יכול להתיר את היבמה, שהיא אחות ארוסתו, הרי זה מוציא את ארוסתו בגט, ואינו יכול לישאנה כיון שהיא עתידה להיות אחות חלוצתו, שהיא כאחות אשתו לענין זה, ופוטר את יבמתו בחליצה, ואינו יכול לייבמה, שהרי היא אחות ארוסתו. ואם מתה ארוסתו, בין שמתה קודם מיתת שאר האחין, בין שמתה לאחר מיתת האחין, חזרה היבמה להיתרה, שהרי אפילו אחות אשתו ממש מותרת לו לאחר שמתה אשתו, ורצה חולץ רצה מייבם:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
