ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ז
ט) היו שלשה אחין, שנים מהן נשואין לשתי אחיות, ויש לכל אחת משתיהן צרה (-אשה נוספת), ומתו שני האחים הנשואין את האחיות, ונפלו שתי האחיות ושתי צרותיהן לפני יבם, אם חלץ לצרות, שזו חליצה גמורה, נפטרו גם האחיות. אבל אם חלץ לאחיות, לא נפטרו צרותיהן עד שיחלצו גם הצרות עצמן, מפני שחליצת אחיות חליצה שאינה מעולה, שהרי אינו יכול לייבמן, וחליצה שאינה מעולה אינה פוטרת את הצרה, כמו שבארנו:
י) יראה לי שכך הדין גם בשתי יבמות הבאות מבית אחד, והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה לעריות שאיסורה מדברי סופרים, או מחייבי לאוין או מחייבי עשה, שאם חלץ לאסורה, כיון שאין זו חליצה מעולה, שהרי אינו יכול לייבמה, לא הותרה צרתה, ואם חלץ לצרה הותרה גם האסורה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
