ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ח

ג) ובאופן זה ששנים שאינם אחים קידשו שתי אחיות ואין ידוע איזו מהן התקדשה לכל אחד מהם, ומתו שניהם, והיו לזה שני אחין ולזה שני אחין, אָחִיו של זה חולץ לאחת, וְאָחִיו של זה חולץ לאחרת, ואחר כך האח השני של זה – הראשון מייבם חלוצתו של זה – השני, והאח השני של זה – השני מייבם חלוצתו של זה – הראשון, וממה נפשך הן מותרות להם, שהרי אם זו שהוא מייבם היא אשת אחיו הרי היא עדיין זקוקה לו כיון שאחיו לא חלץ לה, ואם אינה אשת אחיו, הרי היא מותרת לו כיון שנחלצה על ידי אחי בעלה האמיתי, ואף שאם אינה אשת אחיו הרי היתה אחות זקוקתו, מכל מקום לאחר שכבר הפקיע אחיו בחליצתו את זיקתה של אשת אחיו הרי היא מותרת לו. קדמו שניהן – שני האחים של מת אחד וחלצו לשתיהן – לשתי האחיות, לא ייבמו שני האחין האחרים, שהרי כל אחת מהן היא ספק זקוקתו המותרת לו ספק אחות זקוקתו האסורה לו, אלא אחד האחים של המת השני חולץ בתחלה, ואחיו מייבם לשניה המותרת לו ממה נפשך, שהרי אם חלץ אחיו לאשת אחיהם, הרי השניה כבר אינה אחות זקוקתו ומותרת לו, ואם חלץ אחיו לאשה הזרה, הרי השניה היא הזקוקה ליבומו. ואם קדמו שניהם וכנסו, אין מוציאין מידן, וכטעם שהתבאר לעיל, שעתה ודאי שתיהן מותרות להן, כיון שאחד מהם ייבם כדין, ובכך הפקיע את הזיקה של אחיו, ואין השניה נחשבת עתה כאחות זקוקתו של האח שנשאה.