ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ח

ד) האשה שהיו לה בנים, והיו לכלתה בנים, ונתעברה האשה ונתעברה כלתה, וילדו שתיהן במחבואה אחת, ונתערבו שני הילדים, והגדילו התערובות, ונשאו נשים, ומתו שניהם ללא ילדים, ונשותיהם זקוקות לחליצה או יבום, אך כיון שנתערבו בקטנותם אין ידוע עתה מי הם האחים של כל אחד מהם, כיצד הן (-נשות המתים) ניתרות להנשא, בני הכלה חולצין לשתיהן תחלה, ולא מייבמין, שהרי כל אחת משתיהן ספק שהיא אשת אחיו ותהיה מותרת לו, ספק שהיא אשת אחי אביו והיא ערוה עליו, שהרי דודתו של האדם אסורה עליו באיסור כרת, אבל בני הזקנה, או חולצין או מייבמין, שהרי אם היא זו אשת אחיו, הרי יִבְּמָהּ כדין, ואם היא אשת בן אחיו הרי היא מותרת להנשא לו, שכבר נחלצה, ואשת בן האח מותרת להנשא לאח.