ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ח
ה) ואם מתו הבנים הידועים של הזקנה ושל כלתה ללא בנים ונשותיהם זקוקות ליבום, והרי בני התערובת קיימין, אך לא ידוע מי מהם בן הזקנה ומי בן הכלה, שני בני התערובת לנשי בני הזקנה, חולצין ולא מייבמין, כיון שלכל אחד מבני התערובת, היא – אשת בן הזקנה ספק אשת אחי אביו, אם הוא בן הכלה, שהיא ערוה עליו, כדין דודתו, ספק אשת אחיו שהיא מותרת ליבמה, ומספק שניהם חולצים ולא מייבמים. ולנשי בני הכלה, אחד חולץ בתחלה, ואחד מייבם על כל פנים – ממה נפשך, אם בן הכלה הוא זה שחלץ תחלה, הרי חלץ אשת אחיו כדין, והשני מן התערובת הוא בן הזקנה, ומותר לו לישא אשת בן אחיו אחר שנחלצה מיבמה. ואם זה שחלץ תחלה הוא בן הזקנה, הרי חלץ לאשת בן אחיו ולא עשה כלום, והשני מן התערובת הוא בן הכלה, והרי יבם כעת את אשת אחיו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
