ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק א

יג) היתה אותה מפותה או אנוסה מחייבי מיתת בית דין, כגון בתו, ואשת בנו וכיוצא בהן, בין התרו בו בין לא התרו בו פטור מן הקנס, שנאמר לגבי המתכוון להכות את חבירו והכה אשה הרה ויצאו ילדיה, 'ולא יהיה אסון ענוש יענש', ויש ללמוד מכך הא אם היה שם אסון, אין שם עונש ממון, ואף על פי שהריגת האשה בשגגה, שהרי לא נתכוונו לה, שנאמר 'כי ינצו אנשים ונגפו אשה', הא למדת שלא חלק הכתוב באסון בין שוגג למזיד לפוטרו מן התשלומין, והרי הוא אומר 'מכה נפש בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת', ללמד, מה (-כשם שלגבי) מכה נפש בהמה לא חלק הכתוב בין שוגג למזיד לחייבו בתשלומין, שהרי אדם המזיק חייב בתשלומים אפילו כשהזיק בשוגג, אף מכה נפש אדם לא חלק הכתוב בין שוגג למזיד לפוטרו מן התשלומין.
יד) והוא הדין לכל עבירה שיש בה מיתת בית דין, בין שעבר עליה בשוגג ובין שעבר במזיד, שאין בה תשלומין, אף אם הזיק באותו זמן וכדומה.
טו) בא עליה, ולאחר זמן מתה, הרי זה פטור מן הקנס, שנאמר 'ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה', ולא לאבי המתה, והוא שתמות קודם שתעמוד בדין, אך אם עמד בדין והתחייב ואחר כך מתה, חייב לשלם.