מלבד המצוה לשמח חתן וכלה בגופו, על ידי שמשתתף בשמחתם, יש במצוה זו גם ענין של צדקה וחסד בממונו, וכגון שחסר לחתן והכלה ממון לשלם את הוצאות החתונה או שאר הענינים ההכרחיים וכדומה, והוא נותן מממונו, או מלוה, או מבקש מאחרים שיתנו עבורם, גדול שכרו עד מאד.

אמרו חז"ל, גבאי צדקה שיש בידם ממון שלא נתרם למטרה מסוימת, ישיאו בו כלות עניות, שאין צדקה גדולה מזו, וכל שכן כלות יתומות. ומלבד הענין הגדול שמכניסים את הכלה לחופה, עוד עושים בזה חסד עם הוריה, שדואגים ומצטערים על בנותיהם שהגיעו לפרקן ואין להם ממון להשיאן, ובזכות גומלי חסדים יכולים הם להשיאן. והקב"ה משלם שכר על כל טובה הנגרמת ממעשי האדם, בין במישרין ובין בעקיפין.