בפרטי מידת הנקיות

בענין המחשבה, כבר אמרו בתחילת הברייתא שלנו על הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע", שזו אזהרה שלא יהרהר אדם ביום וכו', ואמרו עוד 'הרהורי עברה קשים מעבירה', ומקרא מלא הוא "תועבת ה' מחשבות רע". והנה דברנו עד עתה משני גופי עבירות חמורות שבני אדם קרובים ליכשל בענפיהם מפני רובם של הענפים ורוב נטיית לבו של אדם בתאותו אליהם.

והמדריגה השלישית אחר הגזל והעריות לענין החמדה, הנה הוא איסור המאכלות, בין בענין הטריפות עצמם, בין בענין תערובותיהן, בין בענין בשר בחלב או חלב ודם וענין בישולי גוים, וענין געולי גויים, יין נסכם וסתם יינם. כל אלה – הנקיות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חיזוק, כי יש תאות הלב המתאוה במאכלים הטובים וחסרון הכיס באיסורי התערובות וכיוצא בזה. ופרטיהם רבים ככל דיניהם הידועים והמבוארים בספרי הפוסקים. והמיקל בהם במקום שאמרו להחמיר, אינו אלא משחית לנפשו. וכך אמרו חז"ל על הפסוק "לא תטמאו בהם ונטמאתם בם", אם מטמאים אתם בם, סופכם לטמא בם, והיינו, כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה בלבו ובנפשו של אדם, עד שקדושתו של הקדוש ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו. והוא מה שאמרו בש"ס גם כן "ונטמאתם בם", אל תיקרי ונטמאתם, אלא ונטמתם, שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, כי מסלקת ממנו הדיעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב "כי ה' יתן חכמה", והנה הוא נשאר בהמיי וחומרי, משוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורים, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו.