בפרטי מידת הנקיות

הקנאה, גם היא אינה אלא חסרון ידיעה וסכלות, כי אין המקנא מרויח כלום לעצמו, וגם אינו גורם הפסד למי שהוא מקנא בו, ואינו אלא מפסיד לעצמו, וכמאמר הכתוב שזכרתי 'ופותה תמית קנאה'. ואמנם, יש מי שסכלותו רבה כל כך, עד שאם יראה לחבירו איזה טובה, יתעשש בעצמו, וידאג ויצטער עד שאפילו הטובות שבידו לא יהנוהו מצער מה שהוא רואה ביד חברו, והוא מה שאמר עליו החכם "ורקב עצמות קנאה". אמנם, יש אחרים שאינם מצטערים וכואבים כל כך, אך אף על פי כן ירגישו בעצמם איזה צער, ולפחות יתקרר רוחם בראותם אחד עולה איזה מעלה יתירה, אם לא יהיה מאוהביו היותר דבקים לו, כל שכן אם יהיה אותו אדם מאותם אשר אין לו אהבה רבה עמו הוא, כל שכן אם יהיה גר מארץ אחרת. ותראה שבפיהם אפשר שיאמרו דברים כשמחים או מודים על טובתו, אך לבם רעה בקרבם. והוא דבר שיארע על הרוב, ברוב בני האדם, כי אף על פי שלא יהיו בעלי קנאה ממש, אמנם לא ניקו ממנה לגמרי, כל שכן אם בעל אומנותו מצליח בה, שכבר אמרו חז"ל שכל אומן שונא את חבירו, וכל שכן אם חבירו מצליח באומנותו יותר ממנו. ואמנם, לו ידעו ולו יבינו כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא, והכל כאשר לכל מה' הוא, כפי עצתו הנפלאה וחכמתו הבלתי נודעת, הנה לא היה להם טעם להצטער בטובת חבריהם כלל.