בפרטי מידת הנקיות

ויש עוד פחות מזה, והוא, שקשה לכעוס, וכעסו לא להשחית ולא לכלה, אלא כעס מעט. וכמה זעמו? רגע ולא יותר, דהיינו, משעה שהכעס מתעורר בו בטבע עד שגם התבונה תתעורר כנגדו, והוא מה שאמרו חכמים ז"ל (שם): קשה לכעוס ונוח לרצות, הנה זה חלק טוב ודאי, כי טבע האדם מתעורר לכעס ואם הוא מתגבר עליו שאפילו בשעת הכעס עצמו לא יבער הרבה ומתגבר עליו, שאפילו אותו הכעס הקל לא יעמוד בו זמן גדול אלא יעבור וילך, ודאי שראוי לשבח הוא, ואמרו חז"ל על הפסוק 'תולה ארץ על בלימה', שאין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם פיו בשעת מריבה, והיינו, שכבר נתעורר טבעו בכעס, והוא בהתגברותו בולם פיו.

אמנם, מדתו של הלל הזקן עולה על כל אלה, שכבר לא היה מקפיד על שום דבר, ואפילו התעוררות של כעס לא נעשה בו. זה הוא ודאי הנקי מן הכעס מכל וכל. והנה אפילו לדבר מצוה הזהירונו חז"ל שלא לכעוס, ואפילו הרב על תלמידו והאב על בנו, ולא שלא ייסרם, אלא ייסרם וייסרם אך מבלי כעס, כי אם להדריך אותם בדרך הישרה, והכעס שיראה להם יהיה כעס שרק נראה על הפנים אך לא כעס הלב, ואמר שלמה "אל תבהל ברוחך לכעוס" וגו', ואומר, "כי לאויל יהרג כעס". ואמרו חז"ל, בשלשה דברים האדם ניכר: בכוסו, בכיסו ובכעסו.