פרק טו: הלוואת חפצים
פרטי הדינים בהיתר של 'יש לו'
יח. צריך שהלוה והמלוה ידעו בשעת ההלואה שיש לו מעט מהחפץ. אך בדיעבד, אם לוה חפץ ולא ידע שיש לו, ואחר כך נודע שיש לו, מותר לסמוך על היתר זה ולהחזיר לו חפץ, אפילו אם עלה המחיר.
יט. לאחר שלוה על סמך חפץ שיש לו, אינו צריך להשאירו אצלו למשך כל זמן ההלואה, ומותר לו להשתמש בו או לאוכלו, ודי שיהיה לו רק בעת ביצוע ההלואה.
© כל הזכויות שמורות. ההלכות מתוך הספר 'ברית פנחס', והזכויות שמורות למחבר הגאון רבי פנחס וינד שליט"א, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
"אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
