בְּמִזְמוֹר זֶה נִתְנַבֵּא דָּוִד עַל נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁעָתִיד לְהִכָּנֵס לַהֵיכָל וּלְהַחְרִיבוֹ, וְעַל גָּלוּת בָּבֶל (רש"י, מאירי).
(א) לַֽמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד, אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל ֖בְּלִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים ואין דִין בעולם , הִֽשְׁחִ֗יתוּ הִֽתְעִ֥יבוּ עֲלִילָ֗ה מעשיהם, אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טוֹב: (ב) יְהֹוָ֗ה מִשָּׁמַיִם֘ הִשְׁקִ֪יף עַֽל־בְּנֵֽי־ אָ֫דָ֥ם, ֖לִרְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל ֜דֹּרֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים: (ג) הַכֹּ֥ל סָר֘ ראה כי כל אוה"ע [השונאים לישראל] סרו מהדרך הטובה, יַחְדָּ֪ו נֶֽ֫אֱלָ֥חוּ נתעבו, אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב, ֜אֵ֗ין גַּם־אֶחָֽד: (ד) הֲלֹ֥א יָֽדְעוּ֘ ראוי היה שיתנו לב לפורענותם העתידה כָּל־פֹּ֪עֲלֵ֫י אָ֥וֶן, אֹֽכְלֵ֣י ֖עַמִּי בלי קושי – כאילו אָ֣כְלוּ [מלעיל] לֶ֑חֶם, יְהֹוָ֗ה לֹ֣א קָרָאוּ: (ה) שָׁ֤ם | פָּ֣חֲדוּ [מלעיל] פָ֑חַד, עד שידעו כִּֽי־֜אֱלֹהִ֗ים עוזר ומושיע בְּד֣וֹר צַדִּֽיק: (ו) עֲצַת־עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ תזלזלו בַּעָנִי , על אשר אומֵר: כִּ֖י יְהֹוָ֣ה מַחְסֵהוּ: (ז) מִ֥י יִתֵּ֣ן שנזכה לראות שֶתבוא מִצִּיּוֹן֘ יְשׁוּעַ֪ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל, בְּשׁ֣וּב ֖יְהֹוָה שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ מהגולה, ואז יָגֵ֥ל ֜יַֽעֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל:
