הלכות תשובה  /  פרק שמיני

ו) שמא תקל בעיניך טובה זו של חיי העולם הבא, ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות, ובועל צורות נאות, ולובש בגדי שש ורקמה, ושוכן באהלי שן, ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו, כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה, אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם, ואין בהם תועלת, ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה, וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם, ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו. ובזמן שאין שם גוף, נמצאו כל הדברים האלו בטלים.

הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים [-מבינים] בעולם הזה אלא טובת הגוף, ולה אנו מתאוין. אבל אותה הטובה גדולה עד מאד, ואין לה ערך בטובות העולם הזה, אלא דרך משל. אבל בדרך האמת, שנערוך [-כאשר נשווה ונדמה את] טובת הנפש בעולם הבא, ביחס לטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה, אינו כן [-אין המשל דומה לנמשל כלל], אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון. הוא שאמר דוד 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך' וגו'.