אַתְּ ירושלים הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר שדבק בך (-בימי הגלות כשהושפלת עד עפר), קוּמִי (-עִמְדִי) לִבְשִׁי את בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ (-הבגדים שאת מתפארת בהם), הם עַמִּי – בני ישראל אשר יתכנסו בתוכך, אנא ה', עַל יַד משיח היוצא מבית דוד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי (-שבא מבית לחם) קָרְבָה (-תתקרב) אֶל נַפְשִׁי ומגלותה גְאָלָהּ (- כי בעוד נפשי בגלות הרי זה כאילו ה' רחוק ממנה, רד"ק תהלים סט, יט).
