ה' שהוא אַב ואדון הָרַחֲמִים שׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי מְרוֹמִים (-בשמים העליונים), בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים והחזקים הוּא יִפְקוֹד (-יזכור) בְּרַחֲמִים את הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים הם קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם להריגה עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, קדושים אלו הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים זה לזה בעודם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם (-וגם בשעת מיתתם) לֹא נִפְרָדוּ כי נהרגו כולם כאחד על יחוד שמו. יותר מִנְּשָׁרִים (-שהם קלים לעוף גבוה יותר מכל עופות השמים) קַלּוּ – היו הם קלים לרוץ, וּמֵאֲרָיוֹת – ויותר מגבורת האריות גָּבֵרוּ – התגברו – הכל בכדי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם (-בוראם) וְחֵפֶץ ה' שהוא צוּרָם (-חוזקם ומשגבם) למסור הנפש על קידוש ה'. יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵינוּ לְטוֹבָה יחד עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם, וְיִנְקוֹם (לְעֵינֵינוּ (-שנזכה לראות בעינינו)) את נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה רבינו הקרוי (דברים לג, א) "אִישׁ הָאֱלֹהִים": (לעתיד לבא-) הַרְנִינוּ – ישבחו גוֹיִם את עַמּוֹ ישראל – כאשר יווכחו לראות את גודל מעלתם, כִּי את דַם עֲבָדָיו בני ישראל שנשפך – יִקּוֹם הקב"ה, וְנָקָם (-ונקמה) יָשִׁיב לְצָרָיו (-לשונאיו) על שגזלו וחמסו את בני ישראל (רש"י), וְכִפֶּר – ויפייס את אַדְמָתוֹ (-ארץ ישראל) ואת עַמּוֹ ישראל – על כל הרעות שנעשו להם. וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר – כדברים האלה: וְנִקֵּיתִי – וגם כאשר אנקה את האומות ולא אענישם על מעלליהם הרעים, אבל על דָּמָם של ישראל ששפכו לֹא נִקֵּיתִי (-לא אנקה) אלא אקח נקמה (וזה יהיה לעתיד לבוא, כאשר-) וַיְהֹוָה יהיה שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן לעיני כל. וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ (-בכתובים) נֶאֱמַר: לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם עלינו השרויים בגלות אַיֵּה איפה אֱלֹהֵיהֶם – מפני מה אינו מושיע את עמו בימי צרתם (-ונמצא שם שמים מתחלל), לכן יִוָּדַע כבר בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ (-שנזכה לראות בעינינו) את נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ על ידיהם. וְאוֹמֵר עוד במקום אחר: כִּי ה' שהוא דֹרֵשׁ תמיד דָּמִים הנשפכים, הרי אוֹתָם הדמים ששפכו הגוים מבני ישראל זָכָר, לֹא שָׁכַח את צַעֲקַת ישראל שהם עֲנָוִים ושפלים – ולכן ישמיד את אויביהם. וְאוֹמֵר עוד במקום אחר (שם קי, ו-ז): הקב"ה יָדִין – יעניש וינקום בַּגּוֹיִם ויעשה מהם קיבוץ מָלֵא גְוִיּוֹת (-פגרים מתים), ואז מָחַץ (-ימחץ) ה' את רֹאשׁ המלך המולך עַל אֶרֶץ רַבָּה וגדולה (-הוא גוג ומגוג). אותו מלך אשר התפאר כי מִנַּחַל הירדן אשר בַּדֶּרֶךְ לירושלים יִשְׁתֶּה הוא ורבבות חייליו ואף אחד לא יוכל לעמוד נגדם ולמנעם – ומרוב השותים יתייבשו מימי הנהר, עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ לחרף ולגדף כלפי מעלה, ולכן סופו ליפול במפלה גדולה.
