שיעור 10, מגילת קהלת, פרק ב, יב-יד

יב וּפָנִ֤יתִֽי אֲנִי֙ לִרְא֣וֹת חָכְמָ֔ה וְהֽוֹלֵל֖וֹת וְסִכְל֑וּת כִּ֣י ׀ מֶ֣ה הָֽאָדָ֗ם שֶׁיָּבוֹא֙ אַֽחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת אֲשֶׁר־כְּבָ֖ר עָשֽׂוּהוּ׃ יג וְרָאִ֣יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחָכְמָ֖ה מִן־הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְר֥וֹן הָא֖וֹר מִן־הַחֹֽשֶׁךְ׃ יד הֶֽחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ וְיָדַ֣עְתִּי גַם־אָ֔נִי שֶׁמִּקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃

(יב) עתה פנה להתבונן האם יש לאדם בחירה חופשית במעשיו, או שהוא מוכרח מכח גזירה עליונה להיות צדיק או רשע, וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת מה התועלת שבחָכְמָה, שאם אין לאדם יכולת לבחור בטוב או ברע, אם כן היא וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת – כמו הוללות וסכלות, וכמו אדם שנגרר בעל כרחו על קוצים, שאין לו תועלת בחוש הראיה מאחר ואינו יכול להציל את עצמו, כך אם האדם מוכרח במעשיו, אין לו כל תועלת בחכמתו, כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ לשנות את גזירתו, אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, אם אכן נגזר עליו אם יהיה צדיק או רשע.

(יג) אמנם התבוננתי בדברים וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת, כי יש לאדם בחירה חופשית במעשיו, ויתרון זה הוא כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ.

(יד) ומבאר את יתרון החכמה, כי הֶחָכָם, עֵינָיו מתבוננות בְּרֹאשׁוֹ – בתחילתו של הדבר, לראות מה יהא בסופו, ומתוך שהוא רואה את הנולד בוחר הוא בדרך הטובה ומציל את עצמו מכל רע, וְהַכְּסִיל אינו מתבונן בתוצאות מעשיו, והרי הוא כמי שבַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ, ונכשל בדברים ללא דעת. עתה מתחיל לחקור האם הנפש נשארת קיימת לאחר מיתת האדם, כי אם אינה נשארת, אין תועלת בחכמה כי צרכי העולם הזה אינם חשובים לטרוח עבורם, וגם אין אדם מקבל שכרו בעולם הזה, כי יש צדיק ורע לו, וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם, ונראה שאין חילוק בין צדיק לרשע.