שיעור 10, ספר יחזקאל, פרק א, יט-כא

יט וּבְלֶ֨כֶת֙ הַֽחַיּ֔וֹת יֵֽלְכ֥וּ הָאֽוֹפַנִּ֖ים אֶצְלָ֑ם וּבְהִנָּשֵׂ֤א הַֽחַיּוֹת֙ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ יִנָּֽשְׂא֖וּ הָאֽוֹפַנִּֽים׃ כ עַ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָּׁ֨ם הָר֤וּחַ לָלֶ֨כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ שָׁ֥מָּה הָר֖וּחַ לָלֶ֑כֶת וְהָאֽוֹפַנִּ֗ים יִנָּֽשְׂאוּ֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַֽחַיָּ֖ה בָּאֽוֹפַנִּֽים׃ כא בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֔כוּ וּבְעָמְדָ֖ם יַֽעֲמֹ֑דוּ וּֽבְהִנָּשְׂאָ֞ם מֵעַ֣ל הָאָ֗רֶץ יִנָּֽשְׂא֤וּ הָאֽוֹפַנִּים֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַֽחַיָּ֖ה בָּאֽוֹפַנִּֽים׃

(יט) לאחר שתיאר את מראה חיות הקודש (שהם המלאכים הממונים על הנהגת העולם), ואת ענין האופנים (שהם מערכות הכוכבים שסביב העולם הפועלים עליו בדרכי הטבע), מתאר עתה את השייכות בין החיות לאופנים, וכיצד מניעים המלאכים המכונים 'חיות הקודש' את האופנים, ומבאר שיש בזה הנהגה טבעית והנהגה ניסית, וּבְלֶכֶת הַחַיּוֹת – כאשר חיות הקודש פועלות את פעולתן ב'הליכה', שהיא הנהגת הטבע כפי שחקק אותה ה' במעשה בראשית, יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם, בהנהגה טבעית וקבועה. וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ – אמנם כאשר רוצה ה' לשדד את מערכת הטבע ולעשות דברים המנוגדים לחוקים הקבועים שבבריאה, אז החיות פורשות את כנפיהן ומתנשאות מעל סדר ההנהגה הטבעי לסדר הנהגה רוחני הבא בהשגחה פרטית, ואז יִנָּשְׂאוּ עמם גם הָאוֹפַנִּים, ויתעלה סדר העולם מהנהגה טבעית להנהגה ניסית.

(כ) ומוסיף לבאר, שלגבי ההנהגה הטבעית, שעליה אמר שבלכת החיות ילכו גם האופנים, היינו עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת – בדרך שבה מוליכה אותם הרוח הטבעית הקבועה, לשם יֵלֵכוּ, כי שָׁמָּה קבועה הָרוּחַ לָלֶכֶת, כפי שהטביע בה יוצר בראשית. אמנם לגבי ההנהגה הניסית, עליה אמר שבהנשא החיות ינשאו האופנים, וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם – האופנים מתנשאים ומתרוממים לעומת החיות, כִּי רוּחַ הַחַיָּה (-רוח חית הקודש) נמצאת בָּאוֹפַנִּים, וכמו שנפש האדם מרוממת את הגוף מפעילותו הטבעית לעשיית המעשה שהוא בוחר בו ברצונו ובהשכלתו, כך הרוח של החיות נמצאת בתוך האופנים, וכאשר גוזר עליהם ה', הרי החיות מרוממות את האופנים לפעול בעולם פעולות שאינן טבעיות.

(כא) ומלבד ההליכה הטבעית הקבועה של האופנים, שהיא ממזרח למערב, וכוללת את כל מערכת הכוכבים, יש הליכה טבעית נוספת של כל כוכב בפני עצמו, ואף שעיקרם של סיבובים אלו הוא ממערב למזרח, הרי הם נוטים גם לצפון ולדרום, ובסיבובים אלו, הגם שהם טבעיים, יש זמנים שהכוכבים מאיטים את מהלכם מאד עד שנראים כעומדים ושובתים זמן מסוים ולאחר מכן ממשיכים בהליכתם, ומבאר שגם בהליכה זו יש את שתי ההנהגות, הטבעית והניסית, והנהגות אלו נמשכות מפעולות חיות הקודש המנהיגות אותם, כי בזמן שהעולם מונהג בדרכי הטבע הקבועים, בְּלֶכְתָּם של החיות יֵלֵכוּ האופנים את מהלכם הפרטי, וּבְעָמְדָם, יַעֲמֹדוּ (-הרי הם מאיטים את מהלכם ונראים כעומדים), ובדרך זו הם משפיעים את ההנהגה הקבועה שחקק ה' בבריאה. אמנם וּבְהִנָּשְׂאָם מֵעַל הָאָרֶץ – כאשר חיות הקודש מתנשאות להנהיג את העולם ברצון ה' בהנהגה היוצאת מדרכי הטבע, יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם, כִּי גם במהלך הכוכב הפרטי אין האופן מוליך את עצמו, אלא תמיד רוּחַ הַחַיָּה היא הנמצאת בָּאוֹפַנִּים ומוליכה אותם, אם בדרכי הטבע אם בדרך ניסית והשגחה פרטית.