יא מַשָּׂ֖א דּוּמָ֑ה אֵלַי֙ קֹרֵ֣א מִשֵּׂעִ֔יר שֹׁמֵר֙ מַה־מִּלַּ֔יְלָה שֹׁמֵ֖ר מַה־מִּלֵּֽיל׃ יב אָמַ֣ר שֹׁמֵ֔ר אָתָ֥ה בֹ֖קֶר וְגַם־לָ֑יְלָה אִם־תִּבְעָי֥וּן בְּעָ֖יוּ שֻׁ֥בוּ אֵתָֽיוּ׃
֍ ֍ ֍
(יא) נבואה זו נאמרה על מפלת אדום, ונפילתם נהייתה על ידי שיעצו להם יועצים רעים לצאת מחוץ למדינתם להילחם עם האויב, ובינתיים, בהיות כל אנשי החייל מחוץ למדינה, נכנסו האויבים, הרגו את הנשים והטף, ושללו את כל ממונם. ועל פי זה מתאר את מפלתם בדרך דיבור עם השומר שהשאירו בני אדום לשמור על ארצם, ביציאתם למלחמה, מַשָּׂא דּוּמָה – נבואה שנאמרה על אדום, אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר – השומר [המוזכר בפסוק הבא] מספר שקראו אליו בני אדום משעיר ושאלוהו, שֹׁמֵר, מַה מִּלַּיְלָה – מה התרחש בלילה, שֹׁמֵר, מַה מִּלֵּיל – מה אירע באותו לילה נורא בשעיר.
(יב) אָמַר שֹׁמֵר, אל תחשבו כי בא האויב כגנב בלילה, הנמלט עם אור בוקר, אלא אָתָה בֹקֶר – כבר הגיע הבוקר, וְגַם לָיְלָה – ועדיין המצב הוא כמו לילה, שיש אימה וחשיכה גדולה, כי האויב נשאר גם ביום ושולל שלל, אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ – אם אתם מבקשים ורוצים לדעת היכן האויב, שֻׁבוּ אֵתָיוּ – שובו לארצכם, כי שם תמצאו אותו.
