ז וַיְהִ֥י מִבְחַר־עֲמָקַ֖יִךְ מָ֣לְאוּ רָ֑כֶב וְהַפָּ֣רָשִׁ֔ים שֹׁ֖ת שָׁ֥תוּ הַשָּֽׁעְרָה׃ ח וַיְגַ֕ל אֵ֖ת מָסַ֣ךְ יְהוּדָ֑ה וַתַּבֵּט֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֶל־נֶ֖שֶׁק בֵּ֥ית הַיָּֽעַר׃ ט וְאֵ֨ת בְּקִיעֵ֧י עִיר־דָּוִ֛ד רְאִיתֶ֖ם כִּי־רָ֑בּוּ וַֽתְּקַבְּצ֔וּ אֶת־מֵ֥י הַבְּרֵכָ֖ה הַתַּחְתּוֹנָֽה׃ י וְאֶת־בָּתֵּ֥י יְרֽוּשָׁלִַ֖ם סְפַרְתֶּ֑ם וַתִּתְצוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים לְבַצֵּ֖ר הַֽחוֹמָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ז) ועדיין לא שמו ישראל ליבם להלחם באויב, וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב – עד שכל העמקים התמלאו ברכביהם של האויבים, וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה – שמו פניהם להכנס אל השער.
(ח) וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה – גילו ופרצו את כל חומות יהודה, וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר – ורק באותו יום, שכבר היה האויב סמוך אליהם, הביטו ישראל אל הנשק שהניחו מלכי יהודה הקודמים בבית יער הלבנון, והיה להם לעשות זאת בתחילת המלחמה, קודם שנפרצה החומה, בעוד שהיתה תקוה להלחם באויב ולנצחו.
(ט) וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ – ראיתם שהתרבו הפרצות והבקיעים בחומות העיר, וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה כדי להשתמש במים לעשיית חומר, לבנות מחדש את הפרצות שבחומה.
(י) וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם, לראות למי יש בתים מיותרים מעבר לצרכיו, וַתִּתְצוּ את אותם הַבָּתִּים המיותרים, כדי להשתמש באבנים אלו לְבַצֵּר [-לחזק את] הַחוֹמָה.
