שיעור 117, ספר מלכים א', פרק כ, א-ו

פרק כ א וּבֶן־הֲדַ֣ד מֶֽלֶךְ־אֲרָ֗ם קָבַץ֙ אֶת־כָּל־חֵיל֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֨ים וּשְׁנַ֥יִם מֶ֛לֶךְ אִתּ֖וֹ וְס֣וּס וָרָ֑כֶב וַיַּ֗עַל וַיָּ֨צַר֙ עַל־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיִּלָּ֖חֶם בָּֽהּ׃ ב וַיִּשְׁלַ֧ח מַלְאָכִ֛ים אֶל־אַחְאָ֥ב מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל הָעִֽירָה׃ ג וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כֹּ֚ה אָמַ֣ר בֶּן־הֲדַ֔ד כַּסְפְּךָ֥ וּֽזְהָבְךָ֖ לִי־ה֑וּא וְנָשֶׁ֧יךָ וּבָנֶ֛יךָ הַטּוֹבִ֖ים לִי־הֵֽם׃ ד וַיַּ֤עַן מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֔אמֶר כִּדְבָֽרְךָ֖ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ לְךָ֥ אֲנִ֖י וְכָל־אֲשֶׁר־לִֽי׃ ה וַיָּשֻׁ֨בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּֽה־אָמַ֥ר בֶּן־הֲדַ֖ד לֵאמֹ֑ר כִּֽי־שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כַּסְפְּךָ֧ וּֽזְהָבְךָ֛ וְנָשֶׁ֥יךָ וּבָנֶ֖יךָ לִ֥י תִתֵּֽן׃ ו כִּ֣י ׀ אִם־כָּעֵ֣ת מָחָ֗ר אֶשְׁלַ֤ח אֶת־עֲבָדַי֙ אֵלֶ֔יךָ וְחִפְּשׂוּ֙ אֶת־בֵּ֣יתְךָ֔ וְאֵ֖ת בָּתֵּ֣י עֲבָדֶ֑יךָ וְהָיָה֙ כָּל־מַחְמַ֣ד עֵינֶ֔יךָ יָשִׂ֥ימוּ בְיָדָ֖ם וְלָקָֽחוּ׃

֍֍֍

(א) וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ, וְסוּס וָרָכֶב, וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן, שהיתה בירת מלכות ישראל, וַיִּלָּחֶם בָּהּ.

(ב) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים (-שליחים) אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה.

(ג) וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא, וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם, ואחאב הבין שאין כוונתו לקחת אותם ממש, אלא שכוונתו שמלכות אחאב תהיה כפופה למלכות בן הדד, וממילא כל כספו וזהבו ונשיו ובניו מתייחסים לבן הדד, כאילו הם שלו מצד העבדות.

(ד) וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי, כי לא חשש שיקחם ממש, והסכים להכנע לו בדבריו.

(ה) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים שאמרו את דברי אחאב לבן הדד, וַיֹּאמְרוּ, כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר, לא היתה כוונתי רק שיהיו הדברים מיוחסים אלי כנכסי העבד המיוחסים אל אדונו, אלא כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר – כוונתי בשליחותי הראשונה היתה, שכַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן ממש, שתשלחם אלי.

(ו) והוסיף בן הדד ואמר, כִּי אִם לא תשמע לקולי ולא תשלח את הדברים שביקשתי, תפסיד שני דברים, א. כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ, וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ, ולא יקחו רק את כספך וזהבך כפי שאני מבקש כעת, אלא יקחו גם את כל הממון של עבדיך. ב. שלא יסתפקו רק בכספך וזהבך, אלא וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ, יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ, עד שלא ישאר בידך שום דבר חמדה.