י עִבְרִ֥י אַרְצֵ֖ךְ כַּיְאֹ֑ר בַּת־תַּרְשִׁ֕ישׁ אֵ֖ין מֵ֥זַח עֽוֹד׃ יא יָדוֹ֙ נָטָ֣ה עַל־הַיָּ֔ם הִרְגִּ֖יז מַמְלָכ֑וֹת ה֙' צִוָּ֣ה אֶל־כְּנַ֔עַן לַשְׁמִ֖ד מָֽעֻזְנֶֽיהָ׃ יב וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־תוֹסִ֥יפִי ע֖וֹד לַעְל֑וֹז הַֽמְעֻשָּׁקָ֞ה בְּתוּלַ֣ת בַּת־צִיד֗וֹן כִּתִּים֙ ק֣וּמִי עֲבֹ֔רִי גַּם־שָׁ֖ם לֹֽא־יָנ֥וּחַֽ לָֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(י) עתה מפנה הנביא את דברי נבואתו אל צור, לאחר שהציף אותם הים, ואומר להם, עִבְרִי מאַרְצֵךְ אשר נהפכה כולה כַּיְאֹר, אחר שהוצפה במים, ותברחי אל בַּת תַּרְשִׁישׁ, כי אֵין מֵזַח עוֹד שיעצור את שטף המים של הים.
(יא) יָדוֹ נָטָה נבוכדנצר עַל הַיָּם – על איי הים, לכבוש גם אותם, הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת – אחרי שהרגיז וכבש את ממלכות היבשה, אך לא עשה כן מחמת עוצם כוחו ותוקפו, אלא כי ה' צִוָּה זאת אֶל [-בגלל] כְּנַעַן, שצור וצידון היו מצאצאיו של כנען, לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ – לשבור את תוקף כוחם.
(יב) וַיֹּאמֶר נבוכדנצר אל צידון, מה ששמחת על מפלת צור, שעל ידי זה הוסב כל המסחר אל ארצך, לֹא תוֹסִיפִי עוֹד לַעְלוֹז, הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן – אנשי צידון שנעשקו על ידי נבוכדנצר [בשונה מאנשי צור, שלא הספיק נבוכדנצר לעשוק את ממונם עד שעלה הים והציף את כל ארצם], אל ארץ כִּתִּים קוּמִי עֲבֹרִי, אבל גַּם שָׁם לֹא יָנוּחַ לָךְ, כיון שלאחר זמן כבש נבוכדנצר גם את ארץ כיתים.
