שיעור 12, מגילת קהלת, פרק ב, יז-כא
יז וְשָׂנֵ֨אתִי֙ אֶת־הַ֣חַיִּ֔ים כִּ֣י רַ֤ע עָלַי֙ הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה שֶׁנַּֽעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּֽי־הַכֹּ֥ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃ יח וְשָׂנֵ֤אתִֽי אֲנִי֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י שֶֽׁאֲנִ֥י עָמֵ֖ל תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ שֶׁ֣אַנִּיחֶ֔נּוּ לָֽאָדָ֖ם שֶׁיִּֽהְיֶ֥ה אַֽחֲרָֽי׃ יט וּמִ֣י יוֹדֵ֗עַ הֶֽחָכָ֤ם יִֽהְיֶה֙ א֣וֹ סָכָ֔ל וְיִשְׁלַט֙ בְּכָל־עֲמָלִ֔י שֶֽׁעָמַ֥לְתִּי וְשֶֽׁחָכַ֖מְתִּי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃ כ וְסַבּ֥וֹתִֽי אֲנִ֖י לְיַאֵ֣שׁ אֶת־לִבִּ֑י עַ֚ל כָּל־הֶ֣עָמָ֔ל שֶֽׁעָמַ֖לְתִּי תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ כא כִּי־יֵ֣שׁ אָדָ֗ם שֶֽׁעֲמָל֛וֹ בְּחָכְמָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכִשְׁר֑וֹן וּלְאָדָ֞ם שֶׁלֹּ֤א עָֽמַל־בּוֹ֙ יִתְּנֶ֣נּוּ חֶלְק֔וֹ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרָעָ֥ה רַבָּֽה׃
(יז) עתה התחיל לחקור את הענין הנראה בעולם הזה, שיש צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו, ועל כך פותח ואומר, וְשָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים בעולם הזה, כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ – שכל העולם הזה מתנהג 'תחת השמש', כלומר לפי המזל, כִּי מחמת כן הַכֹּל נראה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, כי אין הטוב והרע בעולם הזה באים לפי מעשי בני האדם, הטובים והרעים, אלא לפי מזלם.
(יח) וְשָׂנֵאתִי אֲנִי מחמת כן אֶת כָּל עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל בדברים שהם תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, שֶׁאַנִּיחֶנּוּ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי.
(יט) ומבאר מדוע שנא את עמלו שישאר לאדם שיהיה אחריו, וּמִי יוֹדֵעַ, הֶחָכָם יִהְיֶה אותו אדם אוֹ סָכָל, והרי אפילו אם יהיה סכל יקבל מכח המזל את כל מה שעמלתי בו, וְיִשְׁלַט בְּכָל עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, גַּם זֶה הָבֶל.
(כ) וְסַבּוֹתִי אֲנִי לְיַאֵשׁ אֶת לִבִּי, עַל כָּל הֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כי שנאתי את רוע הדבר, שיהיה הכל תלוי רק במזל.
(כא) כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן, וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ, גַּם זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה, כי נראה הדבר כאילו אין הקדוש ברוך הוא משגיח על הארץ.
