שיעור 126, ספר דברי הימים ב, פרק ד, ו-י

ו וַיַּ֣עַשׂ כִּיּוֹרִים֮ עֲשָׂרָה֒ וַ֠יִּתֵּן חֲמִשָּׁ֨ה מִיָּמִ֜ין וַֽחֲמִשָּׁ֤ה מִשְּׂמֹאול֙ לְרָחְצָ֣ה בָהֶ֔ם אֶת־מַֽעֲשֵׂ֥ה הָֽעוֹלָ֖ה יָדִ֣יחוּ בָ֑ם וְהַיָּ֕ם לְרָחְצָ֥ה לַכֹּֽהֲנִ֖ים בּֽוֹ׃ ז וַ֠יַּעַשׂ אֶת־מְנֹר֧וֹת הַזָּהָ֛ב עֶ֖שֶׂר כְּמִשְׁפָּטָ֑ם וַיִּתֵּן֙ בַּֽהֵיכָ֔ל חָמֵ֥שׁ מִיָּמִ֖ין וְחָמֵ֥שׁ מִשְּׂמֹֽאול׃ ח וַיַּ֣עַשׂ שֻׁלְחָנוֹת֮ עֲשָׂרָה֒ וַיַּנַּח֙ בַּֽהֵיכָ֔ל חֲמִשָּׁ֥ה מִיָּמִ֖ין וַֽחֲמִשָּׁ֣ה מִשְּׂמֹ֑אול וַיַּ֛עַשׂ מִזְרְקֵ֥י זָהָ֖ב מֵאָֽה׃ ט וַיַּ֨עַשׂ֙ חֲצַ֣ר הַכֹּֽהֲנִ֔ים וְהָֽעֲזָרָ֖ה הַגְּדוֹלָ֑ה וּדְלָת֧וֹת לָֽעֲזָרָ֛ה וְדַלְתֽוֹתֵיהֶ֖ם צִפָּ֥ה נְחֹֽשֶׁת׃ י וְאֶת־הַיָּ֗ם נָתַ֞ן מִכֶּ֧תֶף הַיְמָנִ֛ית קֵ֖דְמָה מִמּ֥וּל נֶֽגְבָּה׃

֍              ֍              ֍

(ו) וַיַּעַשׂ כִּיּוֹרִים עֲשָׂרָה, וַיִּתֵּן חֲמִשָּׁה מִיָּמִין לכיור שעשה משה, וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול, לְרָחְצָה בָהֶם הכהנים את ידיהם ואת רגליהם, וכן אֶת מַעֲשֵׂה קרבן הָעוֹלָה יָדִיחוּ בָם. וְהַיָּם נעשה לְרָחְצָה לַכֹּהֲנִים בּוֹ – לטבול בו ולהטהר מטומאתם.

(ז) וַיַּעַשׂ אֶת מְנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר, כְּמִשְׁפָּטָם, וַיִּתֵּן בַּהֵיכָל חָמֵשׁ מִיָּמִין למנורה שעשה משה, וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול.

(ח) וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה, וַיַּנַּח בַּהֵיכָל, חֲמִשָּׁה שולחנות מִיָּמִין לשולחן עשרה משה, וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול, וַיַּעַשׂ מִזְרְקֵי זָהָב – כלי קיבול לדם הקרבנות, שבהם זורקים את הדם על המזבח, מֵאָה.

(ט) וַיַּעַשׂ חֲצַר [-עזרת] הַכֹּהֲנִים, וְהָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה – עזרת ישראל, וּדְלָתוֹת לָעֲזָרָה, וְדַלְתוֹתֵיהֶם צִפָּה נְחֹשֶׁת.

(י) וְאֶת הַיָּם שעשה לטבילת הכהנים נָתַן מִכֶּתֶף הַיְמָנִית קֵדְמָה מִמּוּל נֶגְבָּה – סמוך לקצה המזרחי דרומי של העזרה.