שיעור 13, מגילת קהלת, פרק ב, כב-כו
כב כִּ֠י מֶֽה־הֹוֶ֤ה לָֽאָדָם֙ בְּכָל־עֲמָל֔וֹ וּבְרַעְי֖וֹן לִבּ֑וֹ שְׁה֥וּא עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ כג כִּ֧י כָל־יָמָ֣יו מַכְאֹבִ֗ים וָכַ֨עַס֙ עִנְיָנ֔וֹ גַּם־בַּלַּ֖יְלָה לֹֽא־שָׁכַ֣ב לִבּ֑וֹ גַּם־זֶ֖ה הֶ֥בֶל הֽוּא׃ כד אֵֽין־ט֤וֹב בָּֽאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְהֶרְאָ֧ה אֶת־נַפְשׁ֛וֹ ט֖וֹב בַּֽעֲמָל֑וֹ גַּם־זֹה֙ רָאִ֣יתִי אָ֔נִי כִּ֛י מִיַּ֥ד הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃ כה כִּ֣י מִ֥י יֹאכַ֛ל וּמִ֥י יָח֖וּשׁ ח֥וּץ מִמֶּֽנִּי׃ כו כִּ֤י לְאָדָם֙ שֶׁטּ֣וֹב לְפָנָ֔יו נָתַ֛ן חָכְמָ֥ה וְדַ֖עַת וְשִׂמְחָ֑ה וְלַֽחוֹטֶא֩ נָתַ֨ן עִנְיָ֜ן לֶֽאֱסֹ֣ף וְלִכְנ֗וֹס לָתֵת֙ לְטוֹב֙ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃
(כב) כִּי אם הדבר כן, שהכל תלוי רק במזל ולא בהשגחת ה' כלל, אם כן מֶה הֹוֶה (-מה התועלת שתתקיים) לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ, וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ, שְׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
(כג) כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים, וָכַעַס עִנְיָנוֹ – מנהגו בכעס, גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ במנוחה, כי יהרהר ויחלום על המכאובים והכעסים שהיו לו ביום, גַּם זֶה הֶבֶל הוּא.
(כד) אֵין טוֹב בָּאָדָם – לא יתכן שכל הטוב שיהיה לאדם הוא בכך שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְהֶרְאָה אֶת נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ, כי באכילה ושתיה שוה האדם לבהמה, ולכן כמעט והתיאש מכל עמלו. אך אחר כך סתר טענות אלו, ואמר, כי גַּם זֹה שהרשע נוטל את מה שהתייגע בו הצדיק, אין זה מחמת סילוק ההשגחה כפי שחשב בתחילה, אלא אדרבה, רָאִיתִי אָנִי כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא, בהשגחתו.
(כה) כִּי מִי יֹאכַל, וּמִי יָחוּשׁ – ומי ימהר לבלוע את שכר עמלי, חוּץ מִמֶּנִּי, ובודאי שלפי האמת מי שטרח הוא שיקבל שכר עמלו, וכפי שיבאר בפסוק הבא.
(כו) ומבאר את התשובה לשאלה זו, שנראה לפעמים צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו (-לפני ה'), נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה, להבין שהשכר האמיתי הוא בעולם הבא, ולכן גם אם באים עליו יסורים בעולם הזה הרי הם כאין ואפס לעומת חיי העולם הבא, ולכן הוא שמח בעולם הזה גם אם יש לו יסורים ודברים הנראים רעים, וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף – ואף שהחוטא אסף לעצמו מעט מעשים טובים, וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים – הרי זה כאילו אספם וכנסם כדי לתת אותם לצדיק שהוא טוב לפני ה', כי על ידי שהרשע גוזל מהצדיק ממון, מקבל הצדיק את שכרו של הרשע בעולם הבא, ובודאי עבור הצדיק זו החלפה טובה, שעבור מעט צער ועוני שיש לו בעולם הזה יקבל שכר טוב ונצחי בעולם הבא, ואילו עבור הרשע גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, שקיבל שכר מצוותיו במעט ממון בעולם הזה, ונכרת מהעולם הבא, ואם כן בודאי שאני הוא שאֹוכַל את שכר עמלי, ולא אחר.
