א בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יוּשַׁ֥ר הַשִּׁיר־הַזֶּ֖ה בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה עִ֣יר עָז־לָ֔נוּ יְשׁוּעָ֥ה יָשִׁ֖ית חוֹמ֥וֹת וָחֵֽל׃ ב פִּתְח֖וּ שְׁעָרִ֑ים וְיָבֹ֥א גוֹי־צַדִּ֖יק שֹׁמֵ֥ר אֱמֻנִֽים׃
֍ ֍ ֍
פרק כו (א) בַּיּוֹם הַהוּא, של זמן הגאולה העתידה, יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, על ידי עשרת השבטים שיחזרו לירושלים ולמלכות יהודה, וכך יאמרו בשירתם, עִיר עָז לָנוּ – יש לנו עיר חזקה, אך אין חוזקה נעשה בידי בני אדם, אלא יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל – ישועת ה' היא שתהיה לירושלים כחומה ומגן, והיא תשגבנה ותהיה מבצר לה.
(ב) וקוראים אל השוערים של ירושלים ואומרים להם, פִּתְחוּ שְׁעָרִים – פתחו לנו את שערי העיר, כי עד עתה היתה ירושלים סגורה בפניהם מחמת שהיו עובדים עבודה זרה, ומחמת שמרדו במלכות בית דוד, אך כעת ראוי לפתוח להם את השערים, וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק, שאינו עובד עבודה זרה, שֹׁמֵר אֱמֻנִים למלכות בית דוד, כי מעתה לא יהיו עוד לשתי ממלכות.