ג יֵ֣צֶר סָמ֔וּךְ תִּצֹּ֖ר שָׁל֣וֹם ׀ שָׁל֑וֹם כִּ֥י בְךָ֖ בָּטֽוּחַ׃ ד בִּטְח֥וּ בַֽה֖' עֲדֵי־עַ֑ד כִּ֚י בְּיָ֣הּ ה֔' צ֖וּר עֽוֹלָמִֽים׃ ה כִּ֤י הֵשַׁח֙ יֹֽשְׁבֵ֣י מָר֔וֹם קִרְיָ֖ה נִשְׂגָּבָ֑ה יַשְׁפִּילֶ֤נָּה יַשְׁפִּילָהּ֙ עַד־אֶ֔רֶץ יַגִּיעֶ֖נָּה עַד־עָפָֽר׃ ו תִּרְמְסֶ֖נָּה רָ֑גֶל רַגְלֵ֥י עָנִ֖י פַּֽעֲמֵ֥י דַלִּֽים׃
֍ ֍ ֍
(ג) מצייר הנביא בנבואתו כאילו הגולים החוזרים לירושלים פונים כביכול אל ה'שלום' ואומרים, יֵצֶר סָמוּךְ תִּצֹּר שָׁלוֹם, כלומר, אתה, השלום, תנצור ותשמור את מי שיצרו ומחשבות ליבו סומכות ונשענות על תוקפו ואמונתו, ותשמרנו שיהיה לו שלום אמיתי, שָׁלוֹם כִּי בְךָ בָּטוּחַ – כי על ידי השלום יהיה האדם בטוח ושליו, ולא יירא רע.
(ד) אך אנשי ירושלים משיבים להם, שלא יבטחו ויסמכו על השלום, אלא בִּטְחוּ בַה' ואז יהיה בטחונכם עֲדֵי עַד, כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, כלומר, שם הוי"ה של ה' מלמד שהוא נצחי והוייתו מתמידה לעולם, וראוי לסמוך ולבטוח רק במי שקיים לעולם, והוא הצור והחוזק של כל העולמות, שכולם תלויים במאמרו ורצונו, וממילא הוא מושל בכולם, ורק בו ראוי לבטוח.
(ה) ועל ידי הבטחון בה' לא תפחדו עוד, כִּי תראו כיצד ה' הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם – השפיל לארץ את היושבים במקום גבוה, וגם קִרְיָה נִשְׂגָּבָה – חזקה ומבוצרת, שכבר כופפה ה' פעם אחת, יַשְׁפִּילֶנָּה שוב, יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ, ולא שתהיה גבוהה מן הארץ, אלא יַגִּיעֶנָּה עַד שתהיה שוה לעָפָר, ולא יוכר מקומה כלל.
(ו) ולאחר שתושפל הקריה הבצורה עד עפר, תִּרְמְסֶנָּה כל רָגֶל העוברת במקום, ולא רק רגלי גיבורים, אלא אפילו רַגְלֵי עָנִי, פַּעֲמֵי דַלִּים.
