ז אֹ֥רַח לַצַּדִּ֖יק מֵֽישָׁרִ֑ים יָשָׁ֕ר מַעְגַּ֥ל צַדִּ֖יק תְּפַלֵּֽס׃ ח אַ֣ף אֹ֧רַח מִשְׁפָּטֶ֛יךָ ה֖' קִוִּינ֑וּךָ לְשִׁמְךָ֥ וּלְזִכְרְךָ֖ תַּֽאֲוַת־נָֽפֶשׁ׃ ט נַפְשִׁ֤י אִוִּיתִ֨ךָ֙ בַּלַּ֔יְלָה אַף־רוּחִ֥י בְקִרְבִּ֖י אֲשַֽׁחֲרֶ֑ךָּ כִּ֞י כַּֽאֲשֶׁ֤ר מִשְׁפָּטֶ֨יךָ֙ לָאָ֔רֶץ צֶ֥דֶק לָֽמְד֖וּ יֹֽשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(ז) עתה עוסק הנביא בשאלה של 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', וקודם לכן מקדים שאינו מסתפק חלילה ביושר הנהגתו של ה', אלא מבקש בדרך תפילה לה' שיעניש את הרשעים בגלוי, כדי שלא ילמדו בני אדם ממעשיהם הרעים. ומקדים ואומר, אֹרַח – הדרך הראויה לַצַּדִּיק היא ההליכה במֵישָׁרִים – בדרך הישרה, שלא יסתפק ולא יתרעם על הנהגת ה', אלא יאמין שכל מעשי ה' נעשים בצדק וביושר, אך אתה ה', היָשָׁר, מַעְגַּל צַדִּיק – כאשר תראה את הצדיק נע כביכול במעגל, ולא בדרך ישרה, אלא חוקר ולומד את דרכי הנהגת ה', ושואל שאלות על הצלחת הרשעים, תְּפַלֵּס – תשקול את הדבר בפלס ומאזני צדק ותדע את נקיון לבבו של הצדיק, שלא בא להתרעם על ההנהגה העליונה, אלא הוא כמי שהולך בדרך סיבובית למחוז חפצו, שכוונתו נכונה, ודעתו ישרה. וכך גם הנביא לא אומר את דבריו כמתלונן על הנהגת ה', אלא כמאמין ומתפלל.
(ח) מוסיף הנביא ואומר שאינו שואל כלל על מה שרואים 'צדיק ורע לו', כיון שהאדם יראה לעיניים, ואין מי שיודע על האדם שהוא צדיק גמור, ולכן, אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ ה' – גם כאשר תנהג עם הצדיקים בדרך משפט ועונש, בכל זאת קִוִּינוּךָ – נקוה רק לך, לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ קיוינו, כי אתה תַּאֲוַת נָפֶשׁ, ועל ידי המשפט שאתה עושה מתגדל שמך בעולם [כי רואים שה' שופט אפילו את הצדיקים, ולמדים מכך על גודל רוממותו].
(ט) נַפְשִׁי – אתה ה', המנהיג אותי כפי שהנפש מנהיגה את הגוף, אִוִּיתִךָ גם בַּלַּיְלָה, שזהו המשל על עת החושך והצרה, גם אז אתאווה רק אליך, ואשמח ביסורים, שעל ידם מתגדל שם ה' בעולם, אַף רוּחִי בְקִרְבִּי – אתה ה', המנהיג אותי כרוח המנהיגה את הגוף, אֲשַׁחֲרֶךָּ – אתה הוא השחר הגולל את הלילה ומאיר את היום, וזהו משל לזמן שבו נגאל הצדיק מהיסורים, ורוח ה' מאירה לו, כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ – כאשר רואים את המשפטים שאתה עושה בארץ, להעניש אפילו על עבירות קלות, צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל – ילמדו כל יושבי העולם לנהוג בצדק, כי יראו שיש אלוקים שופטים בארץ.