י יֻחַ֤ן רָשָׁע֙ בַּל־לָמַ֣ד צֶ֔דֶק בְּאֶ֥רֶץ נְכֹח֖וֹת יְעַוֵּ֑ל וּבַל־יִרְאֶ֖ה גֵּא֥וּת הֽ'׃ יא ה֛' רָ֥מָה יָֽדְךָ֖ בַּל־יֶֽחֱזָי֑וּן יֶֽחֱז֤וּ וְיֵבֹ֨שׁוּ֙ קִנְאַת־עָ֔ם אַף־אֵ֖שׁ צָרֶ֥יךָ תֹֽאכְלֵֽם׃
֍ ֍ ֍
(י) אחרי שהקדים הנביא את הבנתו לגבי 'צדיק ורע לו', ממשיך ושואל את שאלתו לגבי 'רשע וטוב לו', מדוע יֻחַן רָשָׁע, ומצליח בדרכיו הרעים, והרי על ידי זה בַּל לָמַד צֶדֶק – אין הרשע לומד לשנות את הנהגתו, אלא הולך ומרשיע, כיון שאינו מקבל עונשו. ועוד, שאחרים הרואים את הרשע מצליח לומדים ממעשיו, עד אשר בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת – בארץ שהיו הולכים בה בדרך ישרה, יְעַוֵּל – יגרום הרשע שיעשו עוולה, כיון שיראו שאין הרשע נענש וילמדו ממעשיו הרעים, וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה' – ומדוע אין רואים את גדולת ה' בכך שישפוט את הרשע ויענישנו על מעשיו.
(יא) אמנם יודע הנביא שיש תשובה לשאלה זו, שאם ייענש הרשע בעולם הזה על מעשיו הרעים תתבטל הבחירה מבני האדם, כיון שהחוטא ייענש מיד, אך גם על זה משיב הנביא ואומר, ה', רָמָה יָדְךָ – מה שהרמת את ידך ונמנעת מלהענישם, בַּל יֶחֱזָיוּן – כדי שלא יראו בעליל את משפטי ה', ותתבטל הבחירה מבני האדם, אף על פי כן ראוי שיֶחֱזוּ את עונש ה', וְיֵבֹשׁוּ ממעשיהם הרעים, כי ראויים הם כבר לקבל עונשם, ומשתי סיבות, האחת, קִנְאַת עָם – ראוי שתקנא לעמך, על הצרות שעשו להם, ותושיעם. והשניה, אַף אֵשׁ צָרֶיךָ – הכעס והאש שהבעירו הרשעים הצוררים בעצמם, ראוי שאש זו עצמה תֹאכְלֵם, כיון שהגדילו עוונותיהם יותר מדי, ומלאה סאתם [וכשמתמלאת סאתו של הרשע, מענישו ה'].
