יז כְּמ֤וֹ הָרָה֙ תַּקְרִ֣יב לָלֶ֔דֶת תָּחִ֥יל תִּזְעַ֖ק בַּֽחֲבָלֶ֑יהָ כֵּ֛ן הָיִ֥ינוּ מִפָּנֶ֖יךָ הֽ'׃ יח הָרִ֣ינוּ חַ֔לְנוּ כְּמ֖וֹ יָלַ֣דְנוּ ר֑וּחַ יְשׁוּעֹת֙ בַּל־נַ֣עֲשֶׂה אֶ֔רֶץ וּבַֽל־יִפְּל֖וּ יֹֽשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃ יט יִֽחְי֣וּ מֵתֶ֔יךָ נְבֵֽלָתִ֖י יְקוּמ֑וּן הָקִ֨יצוּ וְרַנְּנ֜וּ שֹֽׁכְנֵ֣י עָפָ֗ר כִּ֣י טַ֤ל אוֹרֹת֙ טַלֶּ֔ךָ וָאָ֖רֶץ רְפָאִ֥ים תַּפִּֽיל׃ כ לֵ֤ךְ עַמִּי֙ בֹּ֣א בַֽחֲדָרֶ֔יךָ וּֽסְגֹ֥ר דְּלָֽתְךָ֖ בַּֽעֲדֶ֑ךָ חֲבִ֥י כִמְעַט־רֶ֖גַע עַד־יַֽעֲבָר־זָֽעַם׃ כא כִּֽי־הִנֵּ֤ה ה֙' יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֔וֹ לִפְקֹ֛ד עֲוֹ֥ן יֹֽשֵׁב־הָאָ֖רֶץ עָלָ֑יו וְגִלְּתָ֤ה הָאָ֨רֶץ֙ אֶת־דָּמֶ֔יהָ וְלֹֽא־תְכַסֶּ֥ה ע֖וֹד עַל־הֲרוּגֶֽיהָ׃
֍ ֍ ֍
(יז) כְּמוֹ הָרָה, בעת אשר תַּקְרִיב לָלֶדֶת, תָּחִיל [-תתחלחל] ותִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ – חבלי לידתה, כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ ה', שהבאת עלינו חבלים גדולים וקשים כאילו הגיע זמן הישועה, אך הגם שלא באה הישועה לא איבדנו את תקוותינו.
(יח) הָרִינוּ חַלְנוּ כיולדת, כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ – וכאילו על ידי זה ילדנו רוח של נבואה, חכמה ודעת, ורוח של תקוה, ואותה רוח אומרת לנו, יְשׁוּעֹת בַּל נַעֲשֶׂה אֶרֶץ – רק כאן, בארץ החומרית, לא נעשו ישועות, ולא נושענו, וּבַל יִפְּלוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל – ולא יפלו ויבואו הישועות על יושבי תבל, כי אין אנשי העולם ראויים לישועה גדולה ואמיתית.
(יט) אמנם מכל מקום יש תקוה, כי יִחְיוּ מֵתֶיךָ – בעולם של תחיית המתים לעתיד לבא יחיו המתים וישיגו את הישועות המובטחות, ולא רק הנשמות יחיו באותו זמן, אלא נְבֵלָתִי יְקוּמוּן – גם גוף המת יקום לתחיה, ולכן, הגם שהאנשים החיים עתה בעולם לא נושעו, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כי לא התבטלה תקוותכם, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ – כי ה'טל' העולה מהמעשים הטובים הוא כמו הטל היורד על הפטריות הממהרות לצמוח ביום אחד, כך יקומו המתים על ידי טל התחיה הנוצר ממעשיהם הטובים שעשו בחייהם, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל – והטל הזה יפול על המתים, להקימם ולהחיותם.
(כ) על זה משיב לו ה', לֵךְ עַמִּי, בֹּא בַחֲדָרֶיךָ, וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ, והגם שעתה לא הגיע עדיין זמן הישועה, חֲבִי – התחבאו רק כִמְעַט רֶגַע, עַד יַעֲבָר זָעַם ה' מעליכם.
(כא) כִּי הִנֵּה לאחר שיעבור זעם ה' מעמו, ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו – להעניש את הגויים על שהרעו לישראל, וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ ששפכו בה הגויים, כדי שינקום בהם ה' על מה שעשו בעבר, וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ בעתיד, כי אם יימצא הורג נפש, לא תכסה הארץ את הדם, אלא מיד ייענש ההורג.