יב וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יַחְבֹּ֧ט ה֛' מִשִּׁבֹּ֥לֶת הַנָּהָ֖ר עַד־נַ֣חַל מִצְרָ֑יִם וְאַתֶּ֧ם תְּלֻקְּט֛וּ לְאַחַ֥ד אֶחָ֖ד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יג וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּֽחֲו֧וּ לַֽה֛' בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃
֍ ֍ ֍
(יב) עתה חוזר הנביא לתאר את יום הנקמה בגויים, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, כיון שעדיין יהיו ישראל מפוזרים בין הגויים, וכמו גרגרי התבואה המעורבים בתבן ובמוץ, יבא ה' להפריד בין ישראל לגויים ולקבץ את נדחי ישראל, ולכן יַחְבֹּט ה' כשם שחובטים את התבואה להפריד את האוכל מהפסולת, מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר – מהמקום שבו הנהר שוטף במרוצה, שזהו במקום ארץ אשור, ועַד נַחַל מִצְרָיִם, שבכל המקומות הללו יהיו ישראל מפוזרים, ועל ידי החבטה יושמדו הגויים וישארו רק ישראל, אך יהיו עדיין מפוזרים בין הארצות, וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
(יג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, שהוא יום הגאולה הגדולה, יהיה הקיבוץ הגדול של כל ישראל, ולכן יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר, שנעלם מקומם לגמרי והרי הם כאבודים מכלל ישראל, וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, שידוע מקומם, אך הודחו ממקומם שבארץ ישראל, כל אלו יתקבצו לארץ ישראל, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם.
