שיעור 151, ספר מלכים ב', פרק ד, לג-לז

לג וַיָּבֹ֕א וַיִּסְגֹּ֥ר הַדֶּ֖לֶת בְּעַ֣ד שְׁנֵיהֶ֑ם וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־הֽ'׃ לד וַיַּ֜עַל וַיִּשְׁכַּ֣ב עַל־הַיֶּ֗לֶד וַיָּשֶׂם֩ פִּ֨יו עַל־פִּ֜יו וְעֵינָ֤יו עַל־עֵינָיו֙ וְכַפָּ֣יו עַל־כַּפָּ֔ו וַיִּגְהַ֖ר עָלָ֑יו וַיָּ֖חָם בְּשַׂ֥ר הַיָּֽלֶד׃ לה וַיָּ֜שָׁב וַיֵּ֣לֶךְ בַּבַּ֗יִת אַחַ֥ת הֵ֨נָּה֙ וְאַחַ֣ת הֵ֔נָּה וַיַּ֖עַל וַיִּגְהַ֣ר עָלָ֑יו וַיְזוֹרֵ֤ר הַנַּ֨עַר֙ עַד־שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים וַיִּפְקַ֥ח הַנַּ֖עַר אֶת־עֵינָֽיו׃ לו וַיִּקְרָ֣א אֶל־גֵּֽיחֲזִ֗י וַיֹּ֨אמֶר֙ קְרָא֙ אֶל־הַשֻּֽׁנַמִּ֣ית הַזֹּ֔את וַיִּקְרָאֶ֖הָ וַתָּבֹ֣א אֵלָ֑יו וַיֹּ֖אמֶר שְׂאִ֥י בְנֵֽךְ׃ לז וַתָּבֹא֙ וַתִּפֹּ֣ל עַל־רַגְלָ֔יו וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתִּשָּׂ֥א אֶת־בְּנָ֖הּ וַתֵּצֵֽא׃

(לג) וַיָּבֹא אלישע, וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם – בעדו ובעד הילד, וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה', כי אף שאת כל הניסים שעשה עד עתה עשה אלישע ללא תפילה, בכח נבואתו, הרי להחזיר נשמה לגוף מת אין שום נברא יכול לעשות, אלא רק הקדוש ברוך הוא, ולכן ביקש מה' שיעשה כן להחזיר את נשמת הילד לגופו.

(לד) וַיַּעַל אלישע על המטה, וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד כדי לחמם את גופו ולהכינו לקראת החזרת הנשמה לגופו, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו, לתת בו רוח מרוחו של אלישע, וְעֵינָיו עַל עֵינָיו כדי להשפיע עליו את הרגשת החושים, וְכַפָּיו עַל כַּפָּיו כדי להכין את הנפש הטבעית שתתגלה על כל הגוף, ותהיה מוכנה לקבל את הנשמה מאת ה', וַיִּגְהַר עָלָיו – השתטח על הילד, וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד, ועל ידי כל ההכנות הללו היה גוף הילד מוכן לקבלת הנשמה, והיה מוכן לנס (וכאן הוא מכונה 'ילד', כי היה זה כאילו נולד מחדש).

(לה) וַיָּשָׁב אלישע להתפלל לה', ומתוך מחשבותיו וכוונתו היו רגליו מוליכות אותו (רלב"ג), וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וַיַּעַל, וַיִּגְהַר עָלָיו, וַיְזוֹרֵר (-התעטש) הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים, ואז הושלם הנס ושבה אליו נשמתו, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו.

(לו) וַיִּקְרָא אלישע אֶל גֵּיחֲזִי, וַיֹּאמֶר, קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת, וַיִּקְרָאֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לה אלישע שְׂאִי בְנֵךְ.

(לז) וַתָּבֹא, וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו, וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה, וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ וַתֵּצֵא.