יום חמישי
כ"ד כסלו התשפ"ד
יום חמישי
כ"ד כסלו התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 152, ספר מלכים ב, פרק ה, א-ו

א וְ֠נַֽעֲמָן שַׂר־צְבָ֨א מֶֽלֶךְ־אֲרָ֜ם הָיָ֣ה אִישׁ֩ גָּד֨וֹל לִפְנֵ֤י אֲדֹנָיו֙ וּנְשֻׂ֣א פָנִ֔ים כִּי־ב֛וֹ נָֽתַן־ה֥' תְּשׁוּעָ֖ה לַֽאֲרָ֑ם וְהָאִ֗ישׁ הָיָ֛ה גִּבּ֥וֹר חַ֖יִל מְצֹרָֽע׃ ב וַֽאֲרָם֙ יָֽצְא֣וּ גְדוּדִ֔ים וַיִּשְׁבּ֛וּ מֵאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵ֖ל נַֽעֲרָ֣ה קְטַנָּ֑ה וַתְּהִ֕י לִפְנֵ֖י אֵ֥שֶׁת נַֽעֲמָֽן׃ ג וַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל־גְּבִרְתָּ֔הּ אַֽחֲלֵ֣י אֲדֹנִ֔י לִפְנֵ֥י הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֣ר בְּשֹֽׁמְר֑וֹן אָ֛ז יֶֽאֱסֹ֥ף אֹת֖וֹ מִצָּֽרַעְתּֽוֹ׃ ד וַיָּבֹ֕א וַיַּגֵּ֥ד לַֽאדֹנָ֖יו לֵאמֹ֑ר כָּזֹ֤את וְכָזֹאת֙ דִּבְּרָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר מֵאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵֽל׃ ה וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ־אֲרָם֙ לֶךְ־בֹּ֔א וְאֶשְׁלְחָ֥ה סֵ֖פֶר אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּלֶךְ֩ וַיִּקַּ֨ח בְּיָד֜וֹ עֶ֣שֶׂר כִּכְּרֵי־כֶ֗סֶף וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ זָהָ֔ב וְעֶ֖שֶׂר חֲלִיפ֥וֹת בְּגָדִֽים׃ ו וַיָּבֵ֣א הַסֵּ֔פֶר אֶל־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר וְעַתָּ֗ה כְּב֨וֹא הַסֵּ֤פֶר הַזֶּה֙ אֵלֶ֔יךָ הִנֵּ֨ה שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֨יךָ֙ אֶת־נַֽעֲמָ֣ן עַבְדִּ֔י וַֽאֲסַפְתּ֖וֹ מִצָּֽרַעְתּֽוֹ׃

 

֍           ֍            ֍

 

(א) וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם, הָיָה אִישׁ גָּדוֹל – חשוב לִפְנֵי אֲדֹנָיו מלך ארם, וּנְשֻׂא פָנִים – אהוב על כל העם, כִּי בוֹ נָתַן ה' תְּשׁוּעָה לַאֲרָם [כי הוא היה האיש שמשך לתומו בקשת והרג את אחאב מלך ישראל], וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, ועם זאת היה מְצֹרָע, כי לא היתה צרעתו מחמת חולשת הגוף, אלא מחמת עונש על כך שחייליו לקחו בשבי בפקודתו נערה קטנה מארץ ישראל, כמבואר להלן.

(ב) וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים, וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה, וַתְּהִי משרתת לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן.

(ג) וַתֹּאמֶר אותה נערה קטנה אֶל גְּבִרְתָּהּ, אַחֲלֵי אֲדֹנִי – יבקש אדוני את בקשתו להתרפא מהצרעת לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן, והוא אלישע, אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ, כי צרעת כזו שבאה כעונש לא תתרפא על ידי הרופאים, אלא על ידי תפילה לה', ואם יבקש מהנביא שיתפלל עבורו, יתרפא מצרעתו. ומחמת כן היה נעמן סבור שהצרעת באה עליו מחמת כעס שיש לנביא עליו, וחשב שזהו מחמת שהרג את אחאב מלך ישראל, שלכן הענישו הנביא בצרעת.

(ד) וַיָּבֹא נעמן וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו מלך ארם לֵאמֹר, כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, ודייק מדברי הנערה שמלך ישראל כעס על כך שהוא זה שהרג את אביו, אחאב, וציוה לנביא שיענישנו בצרעת.

(ה) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ אֲרָם, לֶךְ בֹּא וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כדי לפייסו, וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב, וְעֶשֶׂר חֲלִיפוֹת בְּגָדִים, וחשב שעל ידי שיפייס את המלך יצווה על הנביא לרפא את נעמן מצרעתו.

(ו) וַיָּבֵא הַסֵּפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אף שעד עכשיו כעסת על נעמן והענשת אותו בצרעת, וְעַתָּה, כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת נַעֲמָן עַבְדִּי, ומחמת שהוא עבדי תמחל לו, וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ, כי היא באה אליו בגללך.

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)