ז וַיְהִ֡י כִּקְרֹא֩ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־הַסֵּ֜פֶר וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ הַאֱלֹהִ֥ים אָ֨נִי֙ לְהָמִ֣ית וּֽלְהַחֲי֔וֹת כִּי־זֶה֙ שֹׁלֵ֣חַ אֵלַ֔י לֶֽאֱסֹ֥ף אִ֖ישׁ מִצָּֽרַעְתּ֑וֹ כִּ֤י אַךְ־דְּעוּ־נָא֙ וּרְא֔וּ כִּֽי־מִתְאַנֶּ֥ה ה֖וּא לִֽי׃ ח וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ ׀ אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֗ים כִּֽי־קָרַ֤ע מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּשְׁלַח֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה קָרַ֖עְתָּ בְּגָדֶ֑יךָ יָבֹֽא־נָ֣א אֵלַ֔י וְיֵדַ֕ע כִּ֛י יֵ֥שׁ נָבִ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ ט וַיָּבֹ֥א נַֽעֲמָ֖ן בְּסוּסָ֣ו וּבְרִכְבּ֑וֹ וַיַּֽעֲמֹ֥ד פֶּֽתַח־הַבַּ֖יִת לֶֽאֱלִישָֽׁע׃ י וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו אֱלִישָׁ֖ע מַלְאָ֣ךְ לֵאמֹ֑ר הָל֗וֹךְ וְרָֽחַצְתָּ֤ שֶֽׁבַע־פְּעָמִים֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן וְיָשֹׁ֧ב בְּשָֽׂרְךָ֛ לְךָ֖ וּטְהָֽר׃ יא וַיִּקְצֹ֥ף נַֽעֲמָ֖ן וַיֵּלַ֑ךְ וַיֹּאמֶר֩ הִנֵּ֨ה אָמַ֜רְתִּי אֵלַ֣י ׀ יֵצֵ֣א יָצ֗וֹא וְעָמַד֙ וְקָרָא֙ בְּשֵׁם־ה֣' אֱלֹהָ֔יו וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ אֶל־הַמָּק֖וֹם וְאָסַ֥ף הַמְּצֹרָֽע׃ יב הֲלֹ֡א טוֹב֩ אֲמָנָ֨ה וּפַרְפַּ֜ר נַֽהֲר֣וֹת דַּמֶּ֗שֶׂק מִכֹּל֙ מֵימֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹֽא־אֶרְחַ֥ץ בָּהֶ֖ם וְטָהָ֑רְתִּי וַיִּ֖פֶן וַיֵּ֥לֶךְ בְּחֵמָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ז) וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר, וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר, הַאֱלֹהִים אָנִי, לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת – וכי אני גרמתי לנעמן שיצטרע [והמצורע חשוב כמת], וכי בידי לרפא אותו מצרעתו, כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ, כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ, כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי מלך ארם, ומבקש למצוא עלילה ולהלחם בי.
(ח) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו, וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ, יָבֹא נָא אֵלַי, ואף שיכל אלישע לרפא אותו גם ממרחק, רצה שיבוא אליו תחילה, וְיֵדַע על ידי זה כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל.
(ט) וַיָּבֹא נַעֲמָן בְּסוּסָיו וּבְרִכְבּוֹ, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע.
(י) ואלישע לא רצה לצאת אליו, כדי שלא יחשוב שרפואתו תבוא בדרך טבעית, או על ידי לחש שילחש עליו, אלא בדרך נס על ידי גזירת הנביא, וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ [שליח] לֵאמֹר, הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן, ואף שבדרך כלל המים הקרים מזיקים לצרעת, רצה להראות לו שבכח הנביא לרפאו בדרך נס, וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ, וּטְהָר.
(יא) וַיִּקְצֹף נַעֲמָן על כך שבתחילה קרא לו הנביא שיבוא אל ביתו, וכשהגיע לשם לא יצא לקראתו אלא שלח אליו שליח, וַיֵּלַךְ וַיֹּאמֶר, הִנֵּה אָמַרְתִּי בליבי שהנביא קורא לי מחמת שכשאבוא לשם אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא, וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו, וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם, וְאָסַף הַמְּצֹרָע, ומחמת כן רצה שאבוא אליו, אבל כיון שלא עשה כן אלא רק שלח אליו שליח שיאמר לו מה לעשות, לשם מה הוצרך לקרוא לו שיבא אל ביתו.
(יב) וגם קצף נעמן על העצה שנתן לו לרחוץ במי הירדן, ועל זה אמר, הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל, הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי – וכי אם ארחץ בהם אתרפא מצרעתי, והרי ודאי לא יועילו לי, ואיך יועילו לי מי הירדן, וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה.