שיעור 162, ספר מלכים ב', פרק ו, לב – פרק ז, ב

לב וֶֽאֱלִישָׁע֙ יֹשֵׁ֣ב בְּבֵית֔וֹ וְהַזְּקֵנִ֖ים יֹֽשְׁבִ֣ים אִתּ֑וֹ וַיִּשְׁלַ֨ח אִ֜ישׁ מִלְּפָנָ֗יו בְּטֶ֣רֶם יָבֹא֩ הַמַּלְאָ֨ךְ אֵלָ֜יו וְה֣וּא ׀ אָמַ֣ר אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים הַרְּאִיתֶם֙ כִּֽי־שָׁלַ֞ח בֶּן־הַֽמְרַצֵּ֤חַ הַזֶּה֙ לְהָסִ֣יר אֶת־רֹאשִׁ֔י רְא֣וּ ׀ כְּבֹ֣א הַמַּלְאָ֗ךְ סִגְר֤וּ הַדֶּ֨לֶת֙ וּלְחַצְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בַּדֶּ֔לֶת הֲל֗וֹא ק֛וֹל רַגְלֵ֥י אֲדֹנָ֖יו אַֽחֲרָֽיו׃ לג עוֹדֶ֨נּוּ֙ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֔ם וְהִנֵּ֥ה הַמַּלְאָ֖ךְ יֹרֵ֣ד אֵלָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה־זֹ֤את הָֽרָעָה֙ מֵאֵ֣ת ה֔' מָֽה־אוֹחִ֥יל לַֽה֖' עֽוֹד׃ א וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע שִׁמְע֖וּ דְּבַר־ה֑' כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה֗' כָּעֵ֤ת ׀ מָחָר֙ סְאָֽה־סֹ֣לֶת בְּשֶׁ֗קֶל וְסָאתַ֧יִם שְׂעֹרִ֛ים בְּשֶׁ֖קֶל בְּשַׁ֥עַר שֹֽׁמְרֽוֹן׃ ב וַיַּ֣עַן הַשָּׁלִ֡ישׁ אֲשֶׁר־לַמֶּלֶךְ֩ נִשְׁעָ֨ן עַל־יָד֜וֹ אֶת־אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִים֮ וַיֹּאמַר֒ הִנֵּ֣ה ה֗' עֹשֶׂ֤ה אֲרֻבּוֹת֙ בַּשָּׁמַ֔יִם הֲיִֽהְיֶ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הִנְּכָ֤ה רֹאֶה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם לֹ֥א תֹאכֵֽל׃

(לב) באותו זמן שמלך ישראל נשבע שיהרוג את אלישע, לא היה אלישע בבית מדרשו, אלא וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ, וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ לשפוט את העם, וַיִּשְׁלַח אלישע כל אִישׁ מִלְּפָנָיו בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ של מלך ישראל אֵלָיו, כי לא רצה שיתפרסם הדבר, וְהוּא – אלישע אָמַר אֶל הַזְּקֵנִים, הַרְאִיתֶם כִּי שָׁלַח בֶּן הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה לְהָסִיר אֶת רֹאשִׁי, והרי אין ביד המלך לרצוח סתם בני אדם, אלא רק בדרך משפט, ולכן אמר לזקנים שימחו בו על כך, רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ של המלך סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת, ואל תחששו שיתגבר עליכם בכח, הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו.

(לג) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו, וַיֹּאמֶר המלך, הִנֵּה זֹאת הָרָעָה מֵאֵת ה' – הרי זו היא הקללה הכתובה בתורה, שיאכלו בני האדם את בשר בניהם ובנותיהם, וכיון שקללה זו היא מאת ה', מָה אוֹחִיל לַה' עוֹד – עד מתי נמתין לישועה.

(א) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, שִׁמְעוּ דְּבַר ה', כֹּה אָמַר ה', כָּעֵת מָחָר יהיה מחיר של סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל, וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל, בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן.

(ב) וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, שהיה המלך נִשְׁעָן עַל יָדוֹ, אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמַר דרך לגלוג על דברי אלישע, הִנֵּה אפילו אם ה' עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם להמטיר על הארץ, הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה, שתהיה התבואה מצויה כל כך בזול. וַיֹּאמֶר לו אלישע, הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ – תראה בעיניך מחר את התקיימות הנבואה, וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל.