(ו) וַיְהִ֗י בִּֽהְיוֹת֙ הַמִּלְחָמָ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְאַבְנֵ֛ר הָיָ֥ה מִתְחַזֵּ֖ק בְּבֵ֥ית שָׁאֽוּל׃ (ז) וּלְשָׁא֣וּל פִּלֶ֔גֶשׁ וּשְׁמָ֖הּ רִצְפָּ֣ה בַת־אַיָּ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־אַבְנֵ֔ר מַדּ֥וּעַ בָּ֖אתָה אֶל־פִּילֶ֥גֶשׁ אָבִֽי׃ (ח) וַיִּחַר֩ לְאַבְנֵ֨ר מְאֹ֜ד עַל־דִּבְרֵ֣י אִֽישׁ־בֹּ֗שֶׁת וַיֹּ֨אמֶר֙ הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹכִי֮ אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָה֒ הַיּ֨וֹם אֶֽעֱשֶׂה־חֶ֜סֶד עִם־בֵּ֣ית ׀ שָׁא֣וּל אָבִ֗יךָ אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־מֵ֣רֵעֵ֔הוּ וְלֹ֥א הִמְצִיתִ֖ךָ בְּיַד־דָּוִ֑ד וַתִּפְקֹ֥ד עָלַ֛י עֲוֹ֥ן הָֽאִשָּׁ֖ה הַיּֽוֹם׃ (ט) כֹּֽה־יַעֲשֶׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְאַבְנֵ֔ר וְכֹ֖ה יֹסִ֣יף ל֑וֹ כִּ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע ה֙' לְדָוִ֔ד כִּי־כֵ֖ן אֶֽעֱשֶׂה־לּֽוֹ׃ (י) לְהַֽעֲבִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה מִבֵּ֣ית שָׁא֑וּל וּלְהָקִ֞ים אֶת־כִּסֵּ֣א דָוִ֗ד עַל־יִשְׂרָאֵל֙ וְעַל־יְהוּדָ֔ה מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (יא) וְלֹֽא־יָכֹ֣ל ע֔וֹד לְהָשִׁ֥יב אֶת־אַבְנֵ֖ר דָּבָ֑ר מִיִּרְאָת֖וֹ אֹתֽוֹ׃

֍           ֍            ֍

(ו) וַיְהִי באותם חמש שנים שנחלשה מלכותו של איש בשת, בִּהְיוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד, וְאַבְנֵר הָיָה מִתְחַזֵּק בְּבֵית שָׁאוּל, והוא היה המנהיג את הבית ואת המלוכה, כי איש בשת לא היה איש מלחמה [ולכן לא היה יחד עם שאול ובניו בהר הגלבוע, בעת המלחמה בפלשתים], עד שהתייחסה המלכות כאילו לאבנר בעצמו.

(ז) וּלְשָׁאוּל היתה פִּלֶגֶשׁ, וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה, וַיֹּאמֶר איש בשת אֶל אַבְנֵר, מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי, והרי לפי ההלכה פלגש המלך אסורה על ההדיוט, ואבנר לא חשש לכך כיון שהרגיש שהמלכות כולה נשענת עליו, וכאילו גם אליו ראויים עניני המלכות.

(ח) וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת, וַיֹּאמֶר, הרי ראוי למלך שישמור על כבוד שריו ומשרתיו, ואפילו הקטנים והפחותים שבהם, מאחר והם נאמנים לו, וכן ראוי לו לשמור על כבודו של שר צבא גדול, ואפילו הוא משל אויביו, לרוב חשיבותו ומעלתו מצד עצמו, ואתה מבזה אותי כאילו אינני אדם חשוב כלל, וכאילו אינני נאמן לך, הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי – וכי אינני אלא כראש הכלבים, כלומר האנשים הפחותים, ולא זו בלבד, אלא כאילו אני מהאנשים הפחותים אֲשֶׁר לִיהוּדָה אויביך, ואינני נחשב בעיניך לא כאדם חשוב, ולא כאדם הנאמן לך. ולא זו בלבד, אלא שגם אם הקפדת עלי, היה לך לשמור זאת בליבך עד לזמן שלא תצטרך אלי, אבל הַיּוֹם, שאתה צריך אותי, כדי שאֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל אֶחָיו וְאֶל מֵרֵעֵהוּ, וגם ראוי שתתיירא מפני, שהרי אני יכול לנהוג בך כרצוני, ואף על פי כן וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד דָּוִד, ואחרי כל זאת וַתִּפְקֹד עָלַי עֲו‍ֹן הָאִשָּׁה הַיּוֹם, שזו הנהגה של סכלות, ומתוך כך הבין שרצון ה' שהמלכות תעבור לדוד, ורצון ה' שהדבר ייעשה על ידו.

(ט) ולכן נשבע אבנר ואמר כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאַבְנֵר וְכֹה יֹסִיף לוֹ, כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד, כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹ.

(י) לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל, וּלְהָקִים אֶת כִּסֵּא דָוִד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע.

(יא) וְלֹא יָכֹל עוֹד איש בשת לְהָשִׁיב אֶת אַבְנֵר דָּבָר, מִיִּרְאָתוֹ אֹתוֹ.