שיעור 169, ספר ירמיהו, פרק לא, א-ה

פרק לא א כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ ב מֵֽרָח֕וֹק יְהוָ֖ה נִרְאָ֣ה לִ֑י וְאַֽהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל־כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד׃ ג ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַֽׂחֲקִֽים׃ ד ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָֽטְע֥וּ נֹֽטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ׃ ה כִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָֽרְא֥וּ נֹֽצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַֽעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

֍֍֍

פרק לא (א) מבאר עתה הנביא כיצד ומדוע יהיה הדבר, שה' יעורר רחמיו על ישראל קודם שיתעוררו הם לחזור אליו, כֹּה אָמַר ה', כשם שבזמן הגאולה הראשונה, של יציאת מצרים, הלכו ישראל מעצמם אחרי ה', והחשיב להם ה' זאת ל'חסד', וכמו שנאמר לעיל (ב ב) "כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה", כך ישיב להם ה' בזמן הגאולה האחרונה, אך בסדר הפוך, וכנגד מה שהלכו אחריו במדבר, אומר להם ה', מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר – בגלות, המכונה 'מדבר', עַם שְׂרִידֵי חָרֶב, כי אחרי ההריגות וההשמדות שיעשו בהם הגויים, ימצאו חן העם הנשארים בעיני ה', הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל – וה' ילך לקראתם להרגיעם ולהקל מעליהם את עול הגלות.

(ב) וכנגד 'אהבת כלולותייך' שהיתה זו התעוררותם של ישראל בזמן יציאת מצרים, מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי, כי עדיין יהיו הניסים מוסתרים בדרכי הטבע, וכאילו ה' עומד מרחוק להשגיח עליהם, אך ישראל יכירו בכך שהטובות באות אליהם מעם ה', וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, כי באותו זמן תתעורר שוב האהבה שבין ה' לישראל, עַל כֵּן, על ידי אהבה זו, מְשַׁכְתִּיךְ מהגלות במידת החָסֶד, נמצא שהחסד יבוא על ידי האהבה, והאהבה תבוא על ידי נשיאת החן, שהיא באה לאחר אורך הגלות, שסבלו על דבר כבוד שמו.

(ג) עוֹד אֶבְנֵךְ, בבנין המלוכה ובבנין בית המקדש, וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ לזמר ולהודות על הניסים שיהיו בזמן הגאולה העתידה, וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים.

(ד) עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן, באותם מקומות שהתיישבו השומרונים לאחר חורבן הבית, ונָטְעוּ נֹטְעִים את הכרמים באותו זמן וְחִלֵּלוּ את קדושתם, כי לא העלו את הפירות של השנה הרביעית לירושלים לאוכלם בקדושה כדינם.

(ה) ובמקום אותם ימים שהיו מושיבים שומרים על ישראל שלא יעלו לרגל, עתה יהיה בהיפך, כִּי יֶשׁ יוֹם – עתיד לבוא יום שבו קָרְאוּ נֹצְרִים – שומרים בְּהַר אֶפְרָיִם, לומר לישראל קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ, כי ישמרו וישגיחו שכל אחד מישראל יעלה את פירות השנה הרביעית של כרמו לירושלים, לאוכלם בקדושה.