שיעור 17, מגילת איכה, פרק ה, א-יא

פרק ה א זְכֹ֤ר ה' מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּהַבִּ֖יטָה וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃ ב נַֽחֲלָתֵ֨נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים׃ ג יְתוֹמִ֤ים הָיִ֨ינוּ֙וְאֵ֣ין אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃ ד מֵימֵ֨ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ׃ ה עַ֤ל צַוָּארֵ֨נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ וְלֹ֥א הֽוּנַֽח־לָֽנוּ׃ ו מִצְרַ֨יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם׃ ז אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ וְאֵינָ֔ם וַֽאֲנַ֖חְנוּ עֲו͏ֹנֹֽתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ׃ ח עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם׃ ט בְּנַפְשֵׁ֨נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר׃ י עוֹרֵ֨נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב׃ יא נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃

פרק ה

(א) זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ – את הַגְּדוּלָה שהיתה לנו, הַבִּיטָה וּרְאֵה לעומת זאת אֶת גודל חֶרְפָּתֵנוּ עתה.

(ב) נַחֲלָתֵנוּ – בית המקדש, שהיה מקום השראת השכינה, נֶהֶפְכָה לְזָרִים – מוקף עתה בכוחות הטומאה, בָּתֵּינוּ ניתנו לְנָכְרִים.

(ג) יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב – כיתומים שאביהם חי, כי אבינו שבשמים הסתלק מעלינו ועלה לשמים, אִמֹּתֵינוּ – ציון וירושלים, כְּאַלְמָנוֹת.

(ד) מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ – הרי בזמן שהיו הגויים כנועים תחת ידינו, לא היינו נוטלים מהם אפילו מים בחינם, אלא היינו משלמים עליהם, עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ – ובמחיר אותן טובות באו העצים שהם הטעינו על צוארינו, כאמור בפסוק הבא ובפסוק י"ג.

(ה) עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ על ידי האויבים, שהטעינו על צוארינו משאות כבדים, יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַח לָנוּ.

(ו) כל זה היה בעוון אשר מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד – בטחנו במצריים שיסייעו לנו, ובטחנו באַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם, ולא בטחנו בה'.

(ז) אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, כלומר, כיון שנפש הבן טמונה בנפש האב, לפעמים כאשר הבן עתיד להיות רשע הרי הוא גורם לאביו לחטוא, ועל כך אומר, אבותינו חטאו מחמתינו, וה' החשיב את עוונותיהם כאילו אינם, ולא הענישם כיון שלא היה הדבר בסיבתם, וַאֲנַחְנוּ, שגרמנו להם לחטוא, גם את עֲו‍ֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ.

(ח) ומחמת כן גדל עונשינו, עד אשר עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ, פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם.

(ט) בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ – כדי להביא לחם מהשדות הכנסנו את נפשינו בסכנה, מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר (-חרבם של האויבים הנמצאים במדבר).

(י) עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ – העור שעל גופינו נראה כאילו התחמם ונשרף בתנור, מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת (-שריפת ה)רָעָב.

(יא) ועל ידי שהאנשים היו נעדרים מהעיר, לחפש אוכל בשדות ובמדבריות, נכנסו האויבים אל העיר, ונָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה.