יב לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥עַן מָֽאָסְכֶ֖ם בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽתִּבְטְחוּ֙ בְּעֹ֣שֶׁק וְנָל֔וֹז וַתִּֽשָּׁעֲנ֖וּ עָלָֽיו׃ יג לָכֵ֗ן יִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ הֶעָוֹ֣ן הַזֶּ֔ה כְּפֶ֣רֶץ נֹפֵ֔ל נִבְעֶ֖ה בְּחוֹמָ֣ה נִשְׂגָּבָ֑ה אֲשֶׁר־פִּתְאֹ֥ם לְפֶ֖תַע יָב֥וֹא שִׁבְרָֽהּ׃ יד וּ֠שְׁבָרָהּ כְּשֵׁ֨בֶר נֵ֧בֶל יֽוֹצְרִ֛ים כָּת֖וּת לֹ֣א יַחְמֹ֑ל וְלֹֽא־יִמָּצֵ֤א בִמְכִתָּתוֹ֙ חֶ֔רֶשׂ לַחְתּ֥וֹת אֵשׁ֙ מִיָּק֔וּד וְלַחְשֹׂ֥ף מַ֖יִם מִגֶּֽבֶא׃
֍ ֍ ֍
(יב) לָכֵן, כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, הוא השם אשר מאסתם בו, יַעַן מָאָסְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה, בדברי הנביאים, וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק, שאלו הן עבירות שבין אדם לחבירו, וְנָלוֹז – תלכו בהפך מהדרך הישרה, בדברים שבין אדם למקום, ולא רק שאתם בוטחים בליבכם על העושק והנלוז, אלא גם וַתִּשָּׁעֲנוּ עָלָיו, כאילו זו משענת חזקה.
(יג) לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה כְּפֶרֶץ נֹפֵל – כפרצה של בנין הנופל, נִבְעֶה – ופרצה זו מתגלה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה, שדוקא בגלל גודלה וחוזקה, תהיה נפילתה קשה יותר, אֲשֶׁר מחמת אותה פרצה, פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ, ולא יהיה זמן להכין הכנות להצלתה.
(יד) וחסרון נוסף יהיה לה, שמחמת חוזקה יהיה גם שברה גדול יותר, וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים – כפי ששוברים כלי חרס, שכאשר ישבר הכלי כָּתוּת לֹא יַחְמֹל – לא יחוס עליה היוצר מלכותתה היטב עד שתשוב לעפר דק, ויעשה ממנה כלי אחר, וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ – בחלקים הקטנים שכתת אפילו חתיכה קטנה של חֶרֶשׂ הראויה לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד [-מגחלי אש יוקדים], ואפילו לא חתיכה קטנה יותר, וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא – הראויה לאסוף מעט מים ממקום התקבצותם. והנמשל בזה, כי לאחר שבנו את כל בנין חייהם על יסודות תוהו רעועים של עושק ונלוז מדרך הישר, בהכרח יפול הבנין פתאום, וישתברו חלקיו עד עפר.