א וּלְאַחְאָ֛ב שִׁבְעִ֥ים בָּנִ֖ים בְּשֹֽׁמְר֑וֹן וַיִּכְתֹּב֩ יֵה֨וּא סְפָרִ֜ים וַיִּשְׁלַ֣ח שֹֽׁמְר֗וֹן אֶל־שָׂרֵ֤י יִזְרְעֶאל֙ הַזְּקֵנִ֔ים וְאֶל־הָאֹֽמְנִ֥ים אַחְאָ֖ב לֵאמֹֽר׃ ב וְעַתָּ֗ה כְּבֹ֨א הַסֵּ֤פֶר הַזֶּה֙ אֲלֵיכֶ֔ם וְאִתְּכֶ֖ם בְּנֵ֣י אֲדֹֽנֵיכֶ֑ם וְאִתְּכֶם֙ הָרֶ֣כֶב וְהַסּוּסִ֔ים וְעִ֥יר מִבְצָ֖ר וְהַנָּֽשֶׁק׃ ג וּרְאִיתֶ֞ם הַטּ֤וֹב וְהַיָּשָׁר֙ מִבְּנֵ֣י אֲדֹֽנֵיכֶ֔ם וְשַׂמְתֶּ֖ם עַל־כִּסֵּ֣א אָבִ֑יו וְהִֽלָּחֲמ֖וּ עַל־בֵּ֥ית אֲדֹֽנֵיכֶֽם׃ ד וַיִּֽרְאוּ֙ מְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֵּה֙ שְׁנֵ֣י הַמְּלָכִ֔ים לֹ֥א עָֽמְד֖וּ לְפָנָ֑יו וְאֵ֖יךְ נַֽעֲמֹ֥ד אֲנָֽחְנוּ׃ ה וַיִּשְׁלַ֣ח אֲשֶׁר־עַל־הַבַּ֣יִת וַֽאֲשֶׁ֪ר עַל־הָעִ֟יר וְהַזְּקֵנִים֩ וְהָאֹֽמְנִ֨ים אֶל־יֵה֤וּא ׀ לֵאמֹר֙ עֲבָדֶ֣יךָ אֲנַ֔חְנוּ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמַ֥ר אֵלֵ֖ינוּ נַֽעֲשֶׂ֑ה לֹֽא־נַמְלִ֣ךְ אִ֔ישׁ הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה׃ ו וַיִּכְתֹּ֣ב אֲלֵיהֶם֩ סֵ֨פֶר ׀ שֵׁנִ֜ית לֵאמֹ֗ר אִם־לִ֨י אַתֶּ֜ם וּלְקֹלִ֣י ׀ אַתֶּ֣ם שֹֽׁמְעִ֗ים קְחוּ֙ אֶת־רָאשֵׁי֙ אַנְשֵׁ֣י בְנֵי־אֲדֹֽנֵיכֶ֔ם וּבֹ֧אוּ אֵלַ֛י כָּעֵ֥ת מָחָ֖ר יִזְרְעֶ֑אלָה וּבְנֵ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ אֶת־גְּדֹלֵ֥י הָעִ֖יר מְגַדְּלִ֥ים אוֹתָֽם׃ ז וַיְהִ֗י כְּבֹ֤א הַסֵּ֨פֶר֙ אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּקְחוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ שִׁבְעִ֣ים אִ֑ישׁ וַיָּשִׂ֤ימוּ אֶת־רָֽאשֵׁיהֶם֙ בַּדּוּדִ֔ים וַיִּשְׁלְח֥וּ אֵלָ֖יו יִזְרְעֶֽאלָה׃ ח וַיָּבֹ֤א הַמַּלְאָךְ֙ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר הֵבִ֖יאוּ רָאשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר שִׂ֣ימוּ אֹתָ֞ם שְׁנֵ֧י צִבֻּרִ֛ים פֶּ֥תַח הַשַּׁ֖עַר עַד־הַבֹּֽקֶר׃
֍ ֍ ֍
(א) עתה מספר הנביא כיצד התקיימה נבואת אליהו ונכרת כל זרע אחאב: וּלְאַחְאָב היו שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן, וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים, וַיִּשְׁלַח אותם לשֹׁמְרוֹן, אֶל שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים, שברחו מיזרעאל לשומרון מפני יהוא, וְאֶל הָאֹמְנִים – מגדלי הילדים, וכתב את הספרים בנוסח אַחְאָב לֵאמֹר – כאילו אחאב הוא הכותב להם את הספרים ומצוה אותם, והיתה הכתיבה בעלת משמעות כפולה, מצד אחד כאילו אחאב כותב להם שילחמו בעדו, ומאידך כאילו יהוא הוא הכותב, בלשון לעג והיתול.
(ב) וְעַתָּה כְּבֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם, וְאִתְּכֶם בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְאִתְּכֶם הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים, וְעִיר מִבְצָר, וְהַנָּשֶׁק. ופשטות הלשון היא כאילו עליהם להלחם עבור אחאב עם הנשק שיש בידם, ומאידך המשמעות היא כאילו יש להם רק רכב וסוסים, ללא בני אדם שיילחמו.
(ג) וּרְאִיתֶם הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר מִבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְשַׂמְתֶּם עַל כִּסֵּא אָבִיו, וְהִלָּחֲמוּ עַל בֵּית אֲדֹנֵיכֶם.
(ד) וַיִּרְאוּ השרים והאומנים מְאֹד מְאֹד, וַיֹּאמְרוּ, הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים – יורם מלך ישראל ואחזיה מלך יהודה לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו, וְאֵיךְ נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ.
(ה) וַיִּשְׁלַח הממונה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת, וַאֲשֶׁר עַל הָעִיר, וְהַזְּקֵנִים, וְהָאֹמְנִים, אֶל יֵהוּא לֵאמֹר, עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ, וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֵינוּ נַעֲשֶׂה, לֹא נַמְלִךְ אִישׁ מדעת עצמינו, אלא הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה.
(ו) וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית, לֵאמֹר, אִם לִי אַתֶּם, וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים, קְחוּ אֶת רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי אֲדֹנֵיכֶם, וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר [-מחר בשעה זו] יִזְרְעֶאלָה, והוסיף יהוא ופירט להם שיודע הוא כמה הם בני אחאב, שלא ינסו לרמות אותו, ולכן אמר להם וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ הם שִׁבְעִים אִישׁ, ואני יודע שהם נמצאים אֶת [-בביתם של] גְּדֹלֵי הָעִיר המְגַדְּלִים אוֹתָם.
(ז) וַיְהִי כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם, וַיִּקְחוּ אֶת בְּנֵי אחאב הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ, וַיָּשִׂימוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים – בסלים, כדי שיראו הכל את העונש שנעשה בהם, וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה.
(ח) וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר, הֵבִיאוּ רָאשֵׁי בְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר יהוא, שִׂימוּ אֹתָם שְׁנֵי צִבֻּרִים – שתי ערימות בפֶּתַח הַשַּׁעַר עַד הַבֹּקֶר.
