כט רַ֠ק חֲטָאֵ֞י יָֽרָבְעָ֤ם בֶּן־נְבָט֙ אֲשֶׁ֣ר הֶֽחֱטִ֣יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־סָ֥ר יֵה֖וּא מֵאַֽחֲרֵיהֶ֑ם עֶגְלֵי֙ הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־אֵ֖ל וַֽאֲשֶׁ֥ר בְּדָֽן׃ל וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־יֵה֗וּא יַ֤עַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹ֨תָ֙ לַֽעֲשׂ֤וֹת הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינַ֔י כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בִּלְבָבִ֔י עָשִׂ֖יתָ לְבֵ֣ית אַחְאָ֑ב בְּנֵ֣י רְבִעִ֔ים יֵֽשְׁב֥וּ לְךָ֖ עַל־כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃ לא וְיֵה֗וּא לֹ֥א שָׁמַ֛ר לָלֶ֛כֶת בְּתֽוֹרַת־ה֥' אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־לְבָב֑וֹ לֹ֣א סָ֗ר מֵעַל֙ חַטֹּ֣אות יָֽרָבְעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ לב בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל ה֔' לְקַצּ֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֥ם חֲזָאֵ֖ל בְּכָל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵֽל׃ לג מִן־הַיַּרְדֵּן֙ מִזְרַ֣ח הַשֶּׁ֔מֶשׁ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֔ד הַגָּדִ֥י וְהָרֽאוּבֵנִ֖י וְהַֽמְנַשִּׁ֑י מֵֽעֲרֹעֵר֙ אֲשֶׁר־עַל־נַ֣חַל אַרְנֹ֔ן וְהַגִּלְעָ֖ד וְהַבָּשָֽׁן׃ לד וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֥י יֵה֛וּא וְכָל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וְכָל־גְּבֽוּרָת֑וֹ הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ לה וַיִּשְׁכַּ֤ב יֵהוּא֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֖וֹ בְּשֹֽׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהֽוֹאָחָ֥ז בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ לו וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מָלַ֤ךְ יֵהוּא֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִֽים־וּשְׁמֹנֶ֥ה שָׁנָ֖ה בְּשֹֽׁמְרֽוֹן׃
֍ ֍ ֍
(כט) רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא סָר יֵהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם, והם עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בֵּית אֵל וַאֲשֶׁר בְּדָן, וגם הוא קיימם מחמת שחשש שילכו כל ישראל לבית המקדש, ותסור המלוכה ממנו.
(ל) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יֵהוּא על ידי נביא, יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי, כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב, שכרך יהא שבְּנֵי רְבִעִים [-דור רביעי] יֵשְׁבוּ לְךָ למלוך עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל.
(לא) והנה אחרי שהבטיח לו ה' את המלוכה לארבעה דורות, לא היה לו לחשוש שתסור ממנו המלוכה, והיה ראוי לו להסיר את עגלי הזהב שעשה ירבעם, אך הוא לא עשה כן, וְיֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל לְבָבוֹ, לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל.
(לב) כיון שכבר הובטחה המלוכה ליהוא ובניו, לא הענישו ה' בהסרת מלכותו, אלא העניש את ישראל, ולכן בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל – להכות את היושבים בקצה הגבול, בעבר הירדן, וַיַּכֵּם חֲזָאֵל מלך ארם בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל.
(לג) מִן הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ – בצד מזרח של הירדן היכה חזאל אֵת כָּל אֶרֶץ הַגִּלְעָד, הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי – נחלתם של שבט גד, ראובן ומנשה, מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן, וְהַגִּלְעָד – עיר הגלעד, שהיתה העיר הראשית בכל ארץ הגלעד, וְהַבָּשָׁן.
(לד) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֵהוּא, וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְכָל גְּבוּרָתוֹ, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
(לה) וַיִּשְׁכַּב יֵהוּא עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּשֹׁמְרוֹן, וַיִּמְלֹךְ יְהוֹאָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
(לו) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יֵהוּא עַל יִשְׂרָאֵל, עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה בְּשֹׁמְרוֹן.