שיעור 179, ספר דברי הימים ב, פרק יח, ט-יג

ט וּמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וִיהֽוֹשָׁפָ֣ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֡ה יֽוֹשְׁבִים֩ אִ֨ישׁ עַל־כִּסְא֜וֹ מְלֻבָּשִׁ֤ים בְּגָדִים֙ וְיֹֽשְׁבִ֣ים בְּגֹ֔רֶן פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר שֹֽׁמְר֑וֹן וְכָ֨ל־הַנְּבִיאִ֔ים מִֽתְנַבְּאִ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃ י וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ צִדְקִיָּ֥הוּ בֶֽן־כְּנַעֲנָ֖ה קַרְנֵ֣י בַרְזֶ֣ל וַיֹּ֨אמֶר֙ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּאֵ֛לֶּה תְּנַגַּ֥ח אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלּוֹתָֽם׃ יא וְכָ֨ל־הַנְּבִאִ֔ים נִבְּאִ֥ים כֵּ֖ן לֵאמֹ֑ר עֲלֵ֞ה רָמֹ֤ת גִּלְעָד֙ וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהוָ֖ה בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ יב וְהַמַּלְאָ֞ךְ אֲשֶׁר־הָלַ֣ךְ ׀ לִקְרֹ֣א לְמִיכָ֗יְהוּ דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֞ה דִּבְרֵ֧י הַנְּבִאִ֛ים פֶּֽה־אֶחָ֥ד ט֖וֹב אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וִֽיהִי־נָ֧א דְבָֽרְךָ֛ כְּאַחַ֥ד מֵהֶ֖ם וְדִבַּ֥רְתָּ טּֽוֹב׃ יג וַיֹּ֖אמֶר מִיכָ֑יְהוּ חַי־יְהוָ֕ה כִּ֛י אֶת־אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר אֱלֹהַ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃

֍              ֍              ֍

(ט) וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, יוֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים – בגדי מלכות, וְיֹשְׁבִים בְּגֹרֶן – בחצי עיגול, כדי שיראו זה את זה, פֶּתַח שַׁעַר העיר שֹׁמְרוֹן, וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם, כי עתה נחה עליהם רוח נבואה מעם ה', ולכן גם אמרו את נבואתם בשם ה' [אך לא היתה זו נבואת אמת, וכמו שיתבאר].

(י) וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה, נביא השקר, קַרְנֵי בַרְזֶל, וַיֹּאמֶר, כֹּה אָמַר יְהֹוָה, בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלּוֹתָם.

(יא) וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר, עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח, וְנָתַן יְהֹוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ.

(יב) וְהַמַּלְאָךְ [-שליח המלך] אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא לְמִיכָיְהוּ, דִּבֶּר אֵלָיו בדרכו לֵאמֹר, הִנֵּה דִּבְרֵי הַנְּבִאִים פֶּה אֶחָד טוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ, וִיהִי נָא דְבָרְךָ כְּאַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב.

(יג) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ, חַי יְהֹוָה, כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר אֱלֹהַי, אֹתוֹ אֲדַבֵּר.