ד וַיִּתֵּ֬ן בְּפִ֨י ׀ שִׁ֥יר חָדָשׁ֮ תְּהִלָּ֪ה לֵֽאלֹ֫הֵ֥ינוּ יִרְא֣וּ רַבִּ֣ים וְיִירָ֑אוּ וְ֝יִבְטְח֗וּ בַּֽיהוָֽה׃ ה אַ֥שְֽׁרֵי הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁר־שָׂ֣ם יְ֭הוָה מִבְטַח֑וֹ וְֽלֹא־פָנָ֥ה אֶל־רְ֝הָבִ֗ים וְשָׂטֵ֥י כָזָֽב׃
֍ ֍ ֍
(ד) ובשונה מהשירים הרגילים ששרים לכבוד ה', על מנהגי הטבע וסדריו, שהם שירים ישנים מעת בריאת העולם, וַיִּתֵּן ה' בְּפִי לשורר לפניו שִׁיר חָדָשׁ על התשועה הניסית, שהיא דבר מחודש שראוי לשיר עליו שיר חדש, תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ, כי התשועה מיוחסת ל'אלהינו', והיינו האלהים המנהיג בפרטיות את עם ישראל, הדבוקים בהשגחתו, ועל ידי נס מחודש זה תהיה תועלת גדולה בשלשה ענינים, א. כי את גדולת ה' הניכרת בעולם יכירו רק החכמים המשכילים ומתבוננים בדברים אלו, אך עתה יִרְאוּ רַבִּים את הנס הגלוי שארע, ואף המון העם שאינם משכילים כל כך יתעוררו לראות זאת, ב. מצד הטבע הכולל יֵדעו בני האדם רק לכבד את ה' על גדלותו ויכולתו, אך לא יראו את השגחתו הפרטית ולכן לא יִתְיָרְאוּ ממנו, אך עתה יִרְאוּ הכל את השגחתו הפרטית הנלוית אל יראיו, וְיִירָאוּ ממנו, כי יֵדעו שהוא משגיח על כל מעשי בני האדם, הטובים והרעים, ג. וְיִבְטְחוּ בַּייָ לבדו, ולא יסמכו על האמצעים הטבעיים שיועילו להם, ולא על כוחם ועוצם ידם, כי יראו שעין ה' אל יראיו להושיעם אפילו נגד חוקי הטבע ומהלכיו.
(ה) ומוסיף לבאר את גדרי הבטחון המושלם, כי יש אדם הבוטח בה' שיעזור לו באמצעים הטבעיים, ואף שהוא בוטח בה', מכל מקום אין ה' 'מבטחו', אלא מבטחו הוא בעסקיו או בהשתדלותו, ובוטח בה' רק לענין זה שיסייע למסחרו ומכך יתפרנס, אך אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר – האושר האמיתי והמושלם הוא לאדם אֲשֶׁר שָׂם את יְיָ מִבְטַחוֹ, כלומר, שה' בעצמו הוא הבטחון שלו, כי אינו פונה כלל אל אמצעים טבעיים והשתדלויות מעשיות, אלא בוטח בה' שהוא ימציא לו גם את הדרך שבה תבוא ישועתו, וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב – אינו פונה אל בני אדם המתנשאים להתגאות יותר מכפי יכולתם ['רהבים' זו לשון גאוה], והם שׂוטים ופונים לדרכי כזב, כי אין טובתם ועזרתם מתמידה תמיד ['כזב' הוא כינוי לדבר שאינו מתקיים], ואילו הם שני החסרונות שיש בבטחון בבני אדם, שאין להם את היכולת האמיתית, ואין עזרתם מתמידה, ואילו הבטחון בה' הוא בטחון במי שיכול לעשות הכל, ויכול לעשות זאת תמיד.
