שיעור 196, ספר ירמיהו, פרק לג, יד-יח

יד הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתִּי אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל וְעַל־בֵּ֥ית יְהוּדָֽה׃ טו בַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא אַצְמִ֥יחַ לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צְדָקָ֑ה וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ טז בַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וִירֽוּשָׁלִַ֖ם תִּשְׁכּ֣וֹן לָבֶ֑טַח וְזֶ֥ה אֲשֶׁר־יִקְרָא־לָ֖הּ יְהוָ֥ה ׀ צִדְקֵֽנוּ׃ יז כִּי־כֹ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה לֹֽא־יִכָּרֵ֣ת לְדָוִ֔ד אִ֕ישׁ יֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֥א בֵֽית־יִשְׂרָאֵֽל׃ יח וְלַכֹּֽהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם לֹֽא־יִכָּרֵ֥ת אִ֖ישׁ מִלְּפָנָ֑י מַֽעֲלֶ֨ה עוֹלָ֜ה וּמַקְטִ֥יר מִנְחָ֛ה וְעֹ֥שֶׂה זֶּ֖בַח כָּל־הַיָּמִֽים׃

֍֍ ֍

(יד) הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ה', וַהֲקִמֹתִי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בֵּית יְהוּדָה.

(טו) בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, והכוונה לזמן ביאת המשיח, אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח (-שיצמח משורשיו) צְדָקָה, כלומר, מלך צדיק, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ.

(טז) בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, כי בזמן בית שני לא היתה ישועתם שלימה, שהרי היו עדיין תחת מלכי הגויים, וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח, וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ ה' צִדְקֵנוּ, כלומר, שצדקינו יהיה מה', וכמו שה' קיים כך יהיה ישראל עם צדיק ונושע בה'.

(יז) כִּי כֹה אָמַר ה', מזמן ביאת המשיח והלאה, לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל.

(יח) וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי, מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה, וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל הַיָּמִים.