(יד) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּכְתֹּ֥ב דָּוִ֛ד סֵ֖פֶר אֶל־יוֹאָ֑ב וַיִּשְׁלַ֖ח בְּיַ֥ד אֽוּרִיָּֽה׃ (טו) וַיִּכְתֹּ֥ב בַּסֵּ֖פֶר לֵאמֹ֑ר הָב֣וּ אֶת־אֽוּרִיָּ֗ה אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וְשַׁבְתֶּ֥ם מֵאַֽחֲרָ֖יו וְנִכָּ֥ה וָמֵֽת׃ (טז) וַיְהִ֕י בִּשְׁמ֥וֹר יוֹאָ֖ב אֶל־הָעִ֑יר וַיִּתֵּן֙ אֶת־א֣וּרִיָּ֔ה אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔ע כִּ֥י אַנְשֵׁי־חַ֖יִל שָֽׁם׃ (יז) וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ וַיִּלָּֽחֲמ֣וּ אֶת־יוֹאָ֔ב וַיִּפֹּ֥ל מִן־הָעָ֖ם מֵֽעַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וַיָּ֕מָת גַּ֖ם אֽוּרִיָּ֥ה הַֽחִתִּֽי׃ (יח) וַיִּשְׁלַ֖ח יוֹאָ֑ב וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַמִּלְחָמָֽה׃ (יט) וַיְצַ֥ו אֶת־הַמַּלְאָ֖ךְ לֵאמֹ֑ר כְּכַלּֽוֹתְךָ֗ אֵ֛ת כָּל־דִּבְרֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה לְדַבֵּ֥ר אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃ (כ) וְהָיָ֗ה אִֽם־תַּעֲלֶה֙ חֲמַ֣ת הַמֶּ֔לֶךְ וְאָמַ֣ר לְךָ֔ מַדּ֛וּעַ נִגַּשְׁתֶּ֥ם אֶל־הָעִ֖יר לְהִלָּחֵ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־יֹר֖וּ מֵעַ֥ל הַֽחוֹמָֽה׃ (כא) מִֽי־הִכָּ֞ה אֶת־אֲבִימֶ֣לֶךְ בֶּן־יְרֻבֶּ֗שֶׁת הֲלֽוֹא־אִשָּׁ֡ה הִשְׁלִ֣יכָה עָלָיו֩ פֶּ֨לַח רֶ֜כֶב מֵעַ֤ל הַֽחוֹמָה֙ וַיָּ֣מָת בְּתֵבֵ֔ץ לָ֥מָּה נִגַּשְׁתֶּ֖ם אֶל־הַֽחוֹמָ֑ה וְאָ֣מַרְתָּ֔ גַּ֗ם עַבְדְּךָ֛ אֽוּרִיָּ֥ה הַֽחִתִּ֖י מֵֽת׃

֍           ֍            ֍

(יד) וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב, וַיִּשְׁלַח את הספר בְּיַד אוּרִיָּה.

(טו) וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר, הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, במקום שנלחמים בו הגיבורים המחרפים נפשם למות, וגם אוריה שהיה מגיבורי דוד ישתתף בקרב שכזה, וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו ולא תעזרו לו בשעה שיבואו האויבים להלחם בו, וְנִכָּה, וָמֵת, והיה דוד רשאי לעשות כן, כיון שהיה מורד במלכותו, ולא רצה לדון אותו בגלוי ולחייבו מיתה, כיון שהיה עתיד לישא את אשתו, וחשש שירננו שהרגו כדי לישא את אשתו, ושמא יצמח מכך מרד במלכותו, ולכן עשה זאת בדרך ערמה.

(טז) אמנם לבסוף לא הוצרך יואב לעשות כן, אלא נהרג אוריה במלחמה בדרך רגילה, וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל הָעִיר, כדרך הצבא העושה מצור מסביב לעיר, וַיִּתֵּן אֶת אוּרִיָּה אֶל הַמָּקוֹם שכנגד החומה, אֲשֶׁר יָדַע כִּי בתוך העיר, כנגד אותו מקום, אַנְשֵׁי חַיִל שָׁם, והדרך היא להעמיד את הגיבורים בחוץ כנגד המקום שיש בו גיבורים בפנים, והיה מתאים להעמיד שם את אוריה, שהיה מהגיבורים אשר לדוד.

(יז) וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר, וַיִּלָּחֲמוּ אֶת יוֹאָב, וַיִּפֹּל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד, וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי.

(יח) וַיִּשְׁלַח יוֹאָב וַיַּגֵּד לְדָוִד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה.

(יט) וַיְצַו אֶת הַמַּלְאָךְ [-השליח] לֵאמֹר, כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ.

(כ) וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ על כך שנהרגו גיבוריו, וְאָמַר לְךָ המלך, מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם קרוב אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם בה, הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת המרחק אֲשֶׁר יֹרוּ אליו הנצורים מֵעַל הַחוֹמָה, והיה לכם להשמר שלא להתקרב כלל אל המקום שאליו יכולים הם לירות אליכם חיצים וכדומה.

(כא) ועוד, שבודאי לא היה לכם להתקרב עד סמוך לחומה ממש, ששם אפילו נשים יכולות להשליך עליכם דברים כבדים ולהורגכם, והרי מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת, הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב – אבן ריחיים כבדה מֵעַל הַחוֹמָה, וַיָּמָת בְּתֵבֵץ [-שם מקום], ואם כן לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם סמוך אֶל הַחוֹמָה, אם יאמר לך דוד את כל זה, וְאָמַרְתָּ לו, גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת, והשליח הבין שכוונת יואב שאוריה שהיה מגיבורי דוד חירף נפשו להתקרב אל החומה, ואחריו נמשכו עוד אנשי חיל שלא בידיעת יואב, אך יואב עצמו התכוין לרמוז בכך לדוד שהתקיימה בקשתו, ונהרג אוריה.