כג בְּיַ֣ד מַלְאָכֶיךָ֮ חֵרַ֣פְתָּ ׀ אֲדֹנָי֒ וַתֹּ֗אמֶר בְּרֹ֥ב רִכְבִּ֛י אֲנִ֥י עָלִ֛יתִי מְר֥וֹם הָרִ֖ים יַרְכְּתֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְאֶכְרֹ֞ת קוֹמַ֤ת אֲרָזָיו֙ מִבְח֣וֹר בְּרֹשָׁ֔יו וְאָב֨וֹאָה֙ מְל֣וֹן קִצֹּ֔ה יַ֖עַר כַּרְמִלּֽוֹ׃ כד אֲנִ֣י קַ֔רְתִּי וְשָׁתִ֖יתִי מַ֣יִם זָרִ֑ים וְאַחְרִב֙ בְּכַף־פְּעָמַ֔י כֹּ֖ל יְאֹרֵ֥י מָצֽוֹר׃ כה הֲלֹֽא־שָׁמַ֤עְתָּ לְמֵֽרָחוֹק֙ אֹתָ֣הּ עָשִׂ֔יתִי לְמִ֥ימֵי קֶ֖דֶם וִֽיצַרְתִּ֑יהָ עַתָּ֣ה הֲבֵיאתִ֗יהָ וּתְהִ֗י לַהְשׁ֛וֹת גַּלִּ֥ים נִצִּ֖ים עָרִ֥ים בְּצֻרֽוֹת׃ כו וְיֹֽשְׁבֵיהֶן֙ קִצְרֵי־יָ֔ד חַ֖תּוּ וַיֵּבֹ֑שׁוּ הָי֞וּ עֵ֤שֶׂב שָׂדֶה֙ וִ֣ירַק דֶּ֔שֶׁא חֲצִ֣יר גַּגּ֔וֹת וּשְׁדֵפָ֖ה לִפְנֵ֥י קָמָֽה׃ כז וְשִׁבְתְּךָ֛ וְצֵֽאתְךָ֥ וּבֹֽאֲךָ֖ יָדָ֑עְתִּי וְאֵ֖ת הִֽתְרַגֶּזְךָ֥ אֵלָֽי׃ כח יַ֚עַן הִתְרַגֶּזְךָ֣ אֵלַ֔י וְשַֽׁאֲנַנְךָ֖ עָלָ֣ה בְאָזְנָ֑י וְשַׂמְתִּ֨י חַחִ֜י בְּאַפֶּ֗ךָ וּמִתְגִּי֙ בִּשְׂפָתֶ֔יךָ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ בָּֽהּ׃
֍ ֍ ֍
(כג) הלא בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי, והמשיל זאת כאילו סביב ה' יש הרים גדולים, ועליהם יער גדול של ארזים וברושים, וַתֹּאמֶר, בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, והגעתי ליַרְכְּתֵי יער הלְבָנוֹן, וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו, מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה – עד שהגעתי לקץ הגובה, ששם הוא יַעַר כַּרְמִלּוֹ – היער המובחר ביותר.
(כד) הוסיף הנביא ואמר לו בשם ה' את מה שחשב מלך אשור בליבו, אתה אמרת בליבך על כך שחזקיה סתם את מעיינות המים שמחוץ לירושלים, אֲנִי קַרְתִּי – גילית את מקורות ומעייני המים וְשָׁתִיתִי מהם מַיִם זָרִים – זרמי מים. וכנגד זה שהיטה חזקיה את זרימת המים אל בין שתי חומות העיר, כדי לעכב את כניסת החיילים לעיר, אמרת בליבך שאינך צריך לטרוח בסתימתם, אלא וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי – אוכל להחריב על ידי חיילי את כֹּל יְאֹרֵי המָצוֹר.
(כה) הֲלֹא שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק – אם היית שומע מרחוק, מארץ מגוריך, את נבואות הנביאים שהתנבאו על כל הדברים הללו, היית יודע שאֹתָהּ עָשִׂיתִי – אני עשיתי את כל הדברים הללו, ולא בכחך פעלת זאת, לְמִימֵי קֶדֶם – ואם היית שומע את הנבואות הקדומות יותר, שהתנבאו על כך, היית יודע שלא רק שאני עשיתי את הדברים עתה, אלא וִיצַרְתִּיהָ – אני יצרתי את הדברים מעיקרם ומתחילת הווייתם, עַתָּה הֲבֵיאתִיהָ, וּתְהִי לַהְשׁוֹת גַּלִּים – הבאתיך להפוך את ערי יהודה לגלים של חורבות, והמטרה היתה להיפך, כדי שעל ידי זה נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת – יָנֵצוּ ויצמחו תחתם ערים בצורות.
(כו) וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד – וגם מה שהיו יושבי הערים הללו קצרי יד מלהלחם בך, אלא חַתּוּ [-פחדו] וַיֵּבֹשׁוּ, הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא, חֲצִיר גַּגּוֹת וּשְׁדֵפָה, לִפְנֵי קָמָה, כלומר, כשם שבתחילה צומחים בשדה עשבים ודשאים שונים, וכולם נובלים לפני שצומחת התבואה, כך אחרי שאותם קצרי יד חתו ויבושו, קמו תחתם אנשים צדיקים, שהם בני דורו של חזקיה המלך.
(כז) ולכן אל תחשוב כי ידך התקיפה היא שהצליחה את דרכך, אלא וְשִׁבְתְּךָ בבית, וְצֵאתְךָ וּבֹאֲךָ לכבוש ממלכות, כל זה יָדָעְתִּי – היה בידיעתי ובהשגחתי, אמנם דע כי אני יודע גם וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי עתה, והם דברי החירופים והגידופים שהשמעת, ועליהם תיענש.
(כח) יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי – כיון שחירפת אותי בקול גדול, וְשַׁאֲנַנְךָ – וקול השאון של חירופיך עָלָה בְאָזְנָי, לכן אענישך, וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ – אשים באפך 'חח', וזו טבעת שקושרים בחוטם הבהמה כדי למנוע ממנה להזיק, כך אמנע אותך מללכת לירושלים, וּמִתְגִּי – רסן, כעין ששמים לחמור, אשים בִּשְׂפָתֶיךָ, כדי שלא תוכל לגדף עוד, וַהֲשִׁבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ.