יום שבת
י"ג כסלו התשפ"ה
יום שבת
י"ג כסלו התשפ"ה

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 214, ספר מלכים ב, פרק כא, א-ט

א בֶּן־שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ מְנַשֶּׁ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וַֽחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֥ם אִמּ֖וֹ חֶפְצִי־בָֽהּ׃ ב וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה֑' כְּתֽוֹעֲבֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ ה֔' מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וַיָּ֗שָׁב וַיִּ֨בֶן֙ אֶת־הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אִבַּ֖ד חִזְקִיָּ֣הוּ אָבִ֑יו וַיָּ֨קֶם מִזְבְּחֹ֜ת לַבַּ֗עַל וַיַּ֤עַשׂ אֲשֵׁרָה֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ד אֹתָֽם׃ ד וּבָנָ֥ה מִזְבְּחֹ֖ת בְּבֵ֣ית ה֑' אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר ה֔' בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִֽי׃ ה וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית־הֽ'׃ ו וְהֶֽעֱבִ֤יר אֶת־בְּנוֹ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעוֹנֵ֣ן וְנִחֵ֔שׁ וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעֹנִ֑ים הִרְבָּ֗ה לַֽעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י ה֖' לְהַכְעִֽיס׃ ז וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הָֽאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בַּבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר ה֙' אֶל־דָּוִד֙ וְאֶל־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִירֽוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֨רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִ֖י לְעוֹלָֽם׃ ח וְלֹ֣א אֹסִ֗יף לְהָנִיד֙ רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַֽאֲבוֹתָ֑ם רַ֣ק ׀ אִם־יִשְׁמְר֣וּ לַֽעֲשׂ֗וֹת כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים וּלְכָ֨ל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה אֹתָ֖ם עַבְדִּ֥י מֹשֶֽׁה׃ ט וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּתְעֵ֤ם מְנַשֶּׁה֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת אֶת־הָרָ֔ע מִ֨ן־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד ה֔' מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

 

֍           ֍            ֍

 

(א) בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי בָהּ.

(ב) ובתחילה חטא רק בעצמו, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(ג) וַיָּשָׁב – ויחזור מנשה וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו, שהיו רובם עשויים לשם ה', אך היה אסור להקריב עליהם כיון שאחר שנבנה בית המקדש נאסר להקריב קרבנות במקומות אחרים, והוא בנאם כדי להחטיא את העם, וחלק מהבמות היו בנויים לשם עבודה זרה, וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל, שהיתה זו עבודת השמש, וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה, שהיתה זו עבודת הירח, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, והוסיף חטאים נוספים על חטאי אחאב, וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם, ולא עשה כן רק כדרך שמכבדים דבר חשוב, אלא וַיַּעֲבֹד אֹתָם, כעבודה זרה ממש.

(ד) וּבָנָה מִזְבְּחֹת נוספים בְּבֵית ה', מלבד המזבח האחד שציוה ה' לבנות, ואף שהיו בנויים לשם ה', היה בכך כפירה באחדות ה', כאילו עבודת ה' מחולקת לעבודות שונות, וטעמו בבניית המזבחות היה יען אֲשֶׁר אָמַר ה' בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי, וכיון שירושלים נבחרה לשכינת ה' והנהגתו, בא מנשה בכפירתו להציב שם 'שותפים' ו'עוזרים' בהנהגה.

(ה) וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם גם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית ה', כאילו מעמיד הוא עוזרים ושותפים לה' גם בהנהגה החיצונית, המרומזת בחצר.

(ו) אחר כך התחיל בעשיית תועבות הכנענים, וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ, וְעוֹנֵן, וְנִחֵשׁ, וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים, הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', וכוונתו היתה לְהַכְעִיס.

(ז) ותכלית תועבותיו היתה כשהניח עבודה זרה ממש בתוך המקדש, ובכך רצה להשוות את עבודת ה' לעבודה זרה, וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה, בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ, בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם, ובכך גדל חטאו, שאחר שה' בחר לו מקום זה למשכן לעולם, הניח שם מנשה את הפסל של עבודה זרה. ועוד, כי בכך שבחר ה' במקום זה מכל שבטי ישראל הרי כל הנעשה בבית הזה הוא בשותפות של כל ישראל, ושם יסוד הקשר בין ה' לבין עמו, ומנשה פגם בקשר זה על ידי הנחת הפסל באותו מקום.

(ח) ובזכות בית המקדש אמר ה' לדוד ושלמה, וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם, ונמצא שבית המקדש הוא ההבטחה שיש לישראל על קיומם בארץ, אך התנה זאת ה' ואמר, רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים וּלְכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה.

(ט) וְלֹא שָׁמֵעוּ – לא שמעו ישראל לדברי התורה, ומחמת כן לא מחו במנשה כשעשה את כל התועבות הללו, כי אם היו שומעים לתורת משה היו מורדים במנשה ולא מניחים לו להניח צלם בהיכל, וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)